פתרונות מהירים ופשוטים להתמודדות עם לחץ בעבודה

לחץ בעבודה

לחץ הינו אחד מארבעת הגורמים שעלולים להביא עובד לאבד את משרתו. יחד עם חרדה ודיכאון נראה כי מדובר בתופעות הנפוצות ביותר בשוק התעסוקה. יש לך את המשרה הכי מבוקשת, אך התחושה היא כי אין לך זמן לשום דבר שחשוב לך מעבר לכך, ואפילו זמן מועט מדי בכדי להספיק את מגוון המשימות המוטלות עליך במסגרת התפקיד.

המשימות מצטברות, פתאום מגיע פרויקט שיש לך בו חלק חשוב (כך מסתבר), נדרשת לקבל החלטות מהותיות שמערבות גורמים נוספים, יש לכך משמעות ארגונית, אחריות ואף פן של מנהיגות, והכל צריך להיעשות בזמן דחוק ובמצב פיזי שבו צברת חוסר בשעות שינה. נשמע מוכר?

לחץ בעבודה
בסיטואציה כזו בדרך כלל נחפש אשמים: זה קשור באופי המשימה, הבוסים המלחיצים, הזמן הבלתי הגיוני. כאשר למעשה, דרך ההתמודדות שלנו עם המצב היא כמו במבחן – אלו תנאי הבחינה, ובהם, יש מי שייקח את זה בצורה כזו שיעדיף להיכשל, ויש מי שיהפוך את זה ליתרון. עבור אחד זו סיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת, ועבור שני זו הזדמנות לצמיחה ואפילו זריקת מוטיבציה.

ניהול זמן ותיעדוף משימות הם כלים חשובים ועוזרים במצבים כאלו בהם נדרש לתמרן ולמעשה כמעט תמיד. עם זאת, עצם המחשבה, ואפילו קודם לכך, ההחלטה – מה אני רוצה, זה מה שקובע. אם אני רוצה להצליח עליי להתמקד בכאן ועכשיו. זה הפתרון האולטימטיבי להתמודדות עם לחץ בעבודה.

הלחץ הוא נתון. לעומתו, מה שנתון לבחירה ולתמרון זו תשומת הלב שלי- היכן היא מונחת כעת. לאן יש לנתב את הריכוז, את הזיכרון, את הכישרון! כל כדור שנזרק לעברי יכול להיות אתגר ויכול להוות איום. ההחלטה שלי אם לנסות לתפוס ולהצליח או לוותר מראש, לגמרי תלויה בי!

לחץ בעת משבר - מי שנשאר איתן, מרוויח

במצבי משבר, בייחוד אם מדובר בתקופה בה הלחץ כביכול משתלט, עשוי להיווצר מצב שמורגש בכל הצוות, המחלקה ואפילו הארגון. ניסיון החיים מלמד כי מי שנשאר איתן זה מי שמוכיח את עצמו. זה לאו דווקא הטיפוס המוכשר או החכם ביותר, אלא מי שהחליט לבחור כך. לעתים צריך אפילו להוריד את הראש, לתת לגל לעבור ולעלות שוב עם כוחות מחודשים ועם בנייה וחיזוק לנפש.

זכורה לי היטב סיטואציה בה עבדתי במסעדה והיו חסרים מלצרים. היה זה ממש מחסור רציני ומשמעותי שניכר בכל, בסרוויס עצמו, בסידור העבודה, ברמות המירמור ובקולות המרד שהחלו להישמע. בסיום אחת ממשמרות הערב, עם עזיבת אחרון הלקוחות, היינו צריכים לעשות סגירה. נשארנו שלושה עובדים ומנהלת משמרת.

כולנו סחוטים, עבדנו מהבוקר וזו משמרת כפולה. כעוסים, טרודים, עייפים וצריכים להופיע בבוקר למחרת שוב, כלומר עוד שעות ספורות בלבד. שניים הולכים הביתה, אחד נישאר. יחד עם המנהלת עושים מאמץ, כמה שאפשר, סוגרים פינות ומסיימים, עייפים אך מרוצים.

ודאי כי מי שנשאר הרוויח לטווח הארוך. אמון, הערכה, הבנה ואמפתיה גם אם לא יגיע למשמרת בוקר הבאה, גם אם יאחר בהמשך השבוע. הרגעים הקטנים שנראה שהכי קל ופשוט ואפילו הכי נכון להרים ידיים ולהגיד "די, עד כאן" הם דווקא זמנים בהם אפשר וכדאי לפתח הערכה עצמית וביטחון עצמי, לא רק של הסביבה בי אלא שלי בעצמי.

לחץ מוצדק לעומת יצירת לחץ באמצעות הדמיון

האתגר האמתי הוא כשאין כלים להתמודדות. כאשר הדרישות גבוהות מדי או שמצריך זמן רב להקדיש במתן מענה עליהן, וכשהדרישות מגיעות בתדירות מאד גבוהה עד כדי הפרעה למהלך עבודה תקין, אלו מעידים כי הלחץ אכן מוצדק.

אולם מחשבות על העבר, הרהורים על העתיד, זה טוב לעת ולמקום הנכונים. אחרת, זה גוזל זמן ובעיקר אנרגיה. את העבר כידוע לא ניתן לשנות ולעתיד הארגון ואף מקומי בו בדרך כלל מוקדשות ישיבות מיוחדות, אחת לתקופה, בהן עורכים תחזיות, ספקולציות ואנליזות. בהייה באוויר, הרהורים במשך זמן ממושך וגלישת מחשבות למחוזות מרחיקי לכת ללא מעצורים, זה דבר מסוכן, בעבודה ובכלל בחיים.

הרהורים ודאגות יתר בזמן העבודה
הסיכון בדאגת יתר ודרכי התמודדות באופן קונקרטי

נמצא כי אנשים שיש להם דאגת יתר, כלומר שהם מודאגים יתר על המידה, לא בהכרח לרמה חרדתית אלא מעבר לרמות הסבירות כך שזה פוגע בתפקוד, לא סובלים רק מנטאלית אלא גם פיזית: מערכת חיסונית חלשה יותר, השפעות על המערכת הקרדיולוגית, על העור ועל העיכול.

כדי להתמודד עם מעגל הלחצים הזה שבתוכו קיימים הרהורים ותהיות על העבר-הווה-עתיד, עד שמגיעים למצב שכביכול אין אפשרות להתמודד "עם הכל", כדאי לבדוק: האם הדרישות שלי מעצמי גבוהות מדי עד בלתי אפשריות? ייתכן כי המיומנויות המקצועיות שלי אינן בהכרח מספיקות וזה מביא אותי לתפקד במאמץ יתר?

לפעמים כל מה שצריך זה לשוחח עם מישהו – בן זוג, חבר, עמית לעבודה, מטפל, מאמן, מנטור, אח. לפעמים אנחנו נדרשים ללמוד להיות אסרטיביים, לדעת לומר לא ופשוט להציב גבולות. לפעמים צריך לדעת גם לבקש עזרה. לעתים צריך רק לאותת או לשקף לממונה שלי כי אני בסוג של overload. אולי יש פתרון מצדו, משהו שנמצא ממש מתחת לאף ואפילו לא חשבתי על זה, כי הייתי בעומס ממחשבות טורדניות.

יש פתרונות ללחץ, והם יכולים להימצא ברגע אחד, במקום ובזמן הכי לא צפויים ולהיות אפילו בנאליים ביותר, כמו יום חופש או סופשבוע ארוך. כל מה שצריך הוא להרים דגל ולעדכן מענה אוטומטי בדוא"ל, בסגנון: יצאתי לנשום. מקווה לשוב בהקדם עם יכולת לקחת נשימה עמוקה יותר. תודה

התמודדות עם לחץ בעבודה

דרכים נבונות כדי להרשים בראיון טלפוני

התגברות על סיכונים

כמועמדים, ראיון טלפוני הוא כהכנה להתמודדות האמתית עם המעסיק. אל תסמכו על כל אחד כי הוא אכן ייתן לכם את המידע הנוסף לגבי המשרה, מה שנקרא 'מאחורי הקלעים' מבלי לקחת מכם משהו בתמורה. כלומר, היו זהירים לגבי שאלות המובעות מצדכם כבדרך אגב ולמעשה חושפות איזו חולשה מקצועית כביכול שלכם.

כדוגמה: מועמד לא חייב לספר מה הוא לומד. במידה ויש לו אילוץ כזה אינו חייב לשתף היכן לומד ובאיזה יום ושעה, אלא אם כן זה רלוונטי למעסיק- מה שנקרא 'כשנגיע לגשר- נחצה!' מועמדת לא חייבת לשתף כי מוטל עליה תפקיד איסוף הילדים מחוגי אחר הצהריים, או כי באחרונה ערכה שינוי מהותי בשגרת חייה, וכדומה.

ראיון עבודה טלפוני זו לא שיחת מרעים. מציאת עבודה זו עבודה בפני עצמה, ואופן תפקודכם במהלך יכול למצב אתכם כמועמדים איכותיים ולכן מועדפים, או לסמן אתכם כ'הססנים, פזיזים, קלילים, כבדים, יורים לכל הכיוונים או לא סגורים על עצמכם' ועוד מיני כינויים.

ישנן דרכים נבונות כדי להתמודד ולהרשים בראיון טלפוני. בתמציתיות אציין כי חשוב שתנהגו באדיבות ושדרו את מסריכם בנועם במהלך השיחה, על מנת שתהא נכונות להקשיב ולקבל רושם ותחושה חיובית ממנה. אולם יש לעשות זאת תוך שיקול דעת, עם ההכנה הנדרשת הן לשליחת קורות החיים, הן לשיחות הראיונות הטלפוניים, הווירטואליים והפרונטליים, וכן לכל התפתחות שנובעת מכל אלו יחד.

רצוי להגיע מוכנים, להיות מסוגלים לשלוף בעל פה את הדברים המרכזיים שעשיתם בכל תפקיד, לדבר עליהם בביטחון ובנינוחות ולשדר הצלחה. מותר להגיד "אני צריך לחשוב על זה כמה ימים" ולחזור למגייסת עם תשובה. זה יוצר רושם של אדם רציני וגם עשוי למנוע תקיעות במהלך השיחה על נושאים מסוימים כגון מיקום ודרכי הגעה, קידום, שכר, תנאים ועוד. קחו נשימה, כשתתקלו בעניין שפחות תעדיפו לפתוח כרגע, תנסו להעבירו להמשך השיחה - כך שקודם כל תבינו על מה מדובר, כשאתם יודעים מה הפרטים שמבחינתכם חשוב לכם לדעת, כעין סף ראשוני, וכך תוכלו גם לחסוך לכם ולמגייסים זמן יקר מפז.

למי שלחת את קורות החיים שלך?

קורות חיים

ודאי שכן נדרש, ראוי ורצוי לשלוח קורות חיים, וכך הדברים פועלים בימינו. אולם, יש לשים לב למי שולחים היסטוריה תעסוקתית, עם מי דיברנו מחברת ההשמה או מטעם החברה המגייסת. כפי שכבר נכתב בעבר, חשוב לזכור ואף לכתוב מה אמרנו ומה נאמר לנו, משום שכאמור כל זה משמש את רכזי ההשמה הבאים או המגייסים מאותה חברה, במידה וכעבור זמן נתעניין במשרה נוספת אותה מציעים לנו.

נכון, האידאל הוא כי במחוזותינו, מודעות הדרושים יפרסמו את שמות החברות שבהן נדרש התפקיד. אך לפעמים אם מדובר בפרסום של החברה הישירה, בעל העסק יציין עצמו כ"חסוי" או לחלופין, יעביר את שרביט האיתור לחברות ההשמה וכוח אדם. זאת בפרט כאשר מדובר בתפקיד דיסקרטי משום שבעל או בעלת התפקיד טרם יודעים כי ברצון המעסיק להחליפם.

במאמר מוסגר נציין גם כאן כי אין ביטחון כי כל גורם שמציג עצמו באופן חסוי במועדות הדרושים הינו בהכרח חברה רצינית, ולכן לא אחת נשמעות עצות ממגייסים לשעבר, כי רצוי שלא לשלוח קורות חיים למי שמפרסמים את עצמם באופן חסוי. הדעות נותרות חלוקות בנושא. שכן, ייתכן ומדובר בהזדמנות אמתית, טובה ומשמעותית שתסייע בקידום המקצועי של המועמד.