עבודה כפרילנסר, למה לא?

כולם חושבים שלהיות פרילנסר משמע להיות בר מזל ו"אדון לעצמך" - כזה שיכול לעבוד מכל מקום, בכל שעה, כמה שמתחשק לו. נראה כי המגמה להעסיק פרילנסרים הולכת וגדלה, ואף חברות מעדיפות להשקיע במקצוענים הספציפיים בתחומם באופן שאינו מחייב אלא על פי דרישה. לא זו אף זו, רוחות ההשכלה גם כן נושבות בכיוון, ועולם החינוך מעודד אותנו למצוא את הכיוון התעסוקתי שלנו כבר מגיל קטן, לאור התובנה ההולכת וגוברת כי יש ללמד את הילד כיצד ללמוד ומשם יוכל לרכוש עצמאית את הכלים המתאימים לפיתוח אישיותו.

אך יחד עם זאת, לפני שעושים את הצעד, כדאי גם לדעת לאן נכנסים. כפי שלהיות עצמאי לא מתאים לכל אחד, כך גם אורח חייו של פרילנסר יכול להיראות כזוהר מבחוץ אך מאד מתסכל מבפנים. הכל תלוי במספר גורמים ובהם אישיות, סדר יום והרגלים, ועל כך מובאות בפירוט מספר סיבות מדוע לא כדאי לעשות זאת.

אם שמעת את התגובה "פרילנסר? זה לא בשבילך!", קראת בעיון את הכתבה ובכל זאת החלטת ללכת על זה, כנראה שזה מתאים לך, מכיוון שיש כאן את הגורמים המשפיעים ביותר כדי לעורר בך את המחשבה בכיוון ההפוך, או לחלופין, לסייע לך להבין את ההתמודדויות הצפויות לך על-מנת להמשיך קדימה בנחישות!

סדר יום

בראש ובראשונה נדרשת הנעה עצמית ומשמעת פנימית גבוהה. סדר היום שלכם יכול להיראות כבילוי מתמשך מול המחשב, אם לא תשימו גבולות ברורים בכל תחום בו אתם נוגעים. ומה הכוונה? בין אם זו למידה עצמאית כגון קורס אינטרנטי או גלישה ברשת לצורך קריאת חומרים, הרחבת הידע או בדיקה והשוואה ביחס למתחרים, צריך להיות הבדל ברור בין הקדשת זמן לפיתוח אישי ומקצועי של כישורים שיסייעו לכם בהגדלת העסק וכמובן ההכנסות, לבין זמן עבודה נטו. כמו כן, יש לשים לב כי האנרגיה המושקעת ללימוד אינה באה על חשבון ההשקעה ואיכות העבודה שלכם. יתרה מכן, להיות עם יד על הדופק כי העשייה שלכם מגיעה אף היא ממקום של הגשמה והנאה, אחרת, כדאי לבדוק האם בכלל בחרתם במקצוע הנכון עבורכם לעיסוק כפרילנסרים.

עם פיג'מה, ללא איפור

כחלק טבעי הקשור עם סדר היום, ההתנעה הראשונית היא החשובה, כמו שאומרים "לקום ברגל ימין". אם נשארת עם פיג'מה עד עשר בבוקר, יכול ויהיה לך קשה לשנות להופעה מכובדת יותר, בין אם מבחינה מנטלית או מחשבתית. אך ללא ספק, הלבוש החיצוני משפיע על התחושה הפנימית שלנו. גם אם אנו עובדים לבד ומהבית, מנח הישיבה והעמידה שלנו יהיה שונה עם סוג נעליים וסגנון לבוש שאינו בהכרח איזור הנוחות שלנו. היציאה מאזור "נעלי הבית" צריכה לקרות גם במישורים הבסיסיים הללו של התארגנות ליום עבודה, כי זו מסייעת לנו ליצור את המחויבות והרצינות כלפי עצמנו.

בניית עסק ועמו גם השם שלנו כמקצוענים דורשת השקעה, ואנו צריכים להיות הראשונים שמבינים את הערך המוסף אותו אנו מביאים ללקוחות שלנו. במידה וניראה מרושלים, אנו עשויים לחוש בחוסר רצינות, מחויבות ומשמעות, וכך גם לתת למחשבות מעין אלו להשפיע עלינו. אז גם אם אנו בבית, ואפשר ללבוש משהו נח יותר כדי לאפשר ישיבה ממושכת מול המחשב, עדיף שזו לא תהיה הפיג'מה ולו רק לשם התחושה. וכן, מומלץ על פי רוב לנשים, להתחדש עם איפור, בושם או תכשיט בכדי לקבל, גם אם באופן מלאכותי, תחושה של התארגנות ליום עבודה מחודש, שונה מיום האתמול, ולהאיר פנים לא רק לבני ביתנו אלא אף לעצמנו, למרות שהמפגשים הללו נעשים באופן נדיר עם הבטה חטופה במראה!

בדידות

יצא לי לדבר עם אנשי מחשבים שבאמת ובתמים מסוגלים לשבת יום שלם מול המחשב ואפילו הרבה יותר מכך: יכולים לעבוד ברצף 48 ואף 72 שעות, עם תנומה קלה מדי פעם וארוחה חטופה או חטיפים כארוחה. צלצול בנייד רק מסיח את דעתם ומבחינתם השיחה עם המחשב, תובענית ומאתגרת ככל שתהא, עונה להם על איזשהו צורך - מקצועי, אישי או שניהם יחד, המעניק להם הגשמה וממשות. כך הם חשים בתנועה ובעשייה. אולם, יצורים 'חברמניים' הזקוקים לשיחה ולאינטראקציה בין-אישית כאוויר לנשימה, עלולים לחוש בדידות וממש להצטרך להשלמה של החלקים האלו במהלך היום-יום - להבעה עצמית, לביטוי וורבלי ולמשוב מיידי מהסביבה.

מכאן נובע כי טיפוסים חברתיים ייטו לבזבז זמן בלתי מבוטל בשיחות טלפון אישיות, מה שלא היו עושים בכמות כזו לו עבדו במשרד, וכך זמן יקר של בוקר אוזל כאשר אמנם ענו על הצורך החברתי המתואר, אך הזניחו את העשייה - היא העיקר! ראשית כדאי לבדוק עד כמה אנו יצורים חברתיים. יש מי שטוענים כי הם זאבים בודדים אך מסתבר שגם אם עבודתם בארגון נעשית באופן מאד אוטונומי ואינדיבידואלי, בבואם לעבוד כפרילנסרים, הם עלולים לחוש געגוע לעובדה כי יכולים היו לצאת להפסקה ולפגוש בעמיתים לעבודה, וכן יכולים היו לבחור האם לצאת עם כולם לצהריים או להתלוות לחבר כדי להביא קפה וכדומה. כלומר, יכול להיות שהיום הסביבה החברתית שלך נלקחת כמובנית מאליה, ובמבט אחורנית יתגלה כי פספסת רשת חברתית ממשית, שמתרחשת במציאות היומיומית בעבודה, ופעם זכית להיות חלק ממנה.

כיצד ניתן להתמודד עם האתגר החברתי אם בכל זאת בחרת בדרך העצמאות התעסוקתית? כדאי לדאוג לבצע את העבודות במקומות המקנים תחושת חברתיות כגון בתי קפה, ספסלי פארקים או מתחמי עבודה למיניהם, על מנת לחוש באינטראקציה שכזו יחד עם עבודה יחידנית. נוסף לכך, כדאי עד כמה שניתן לשלב את העבודה עם שיחות טלפון ופגישות פרונטליות, וכך לוודא כי אין אנו מדחיקים איזשהו צורך שהוא חלק מאתנו, באופן טבעי, ועל הדרך משקיעים בלקוחות שלנו.

לקום מהכיסא

שילוב פעילות גופנית אף היא חשובה ביותר, וגם אם זו לא נעשית מחוץ לבית ממש מומלץ לאמץ אותה כחלק מהרגלי העבודה בשגרה. ביצוע תרגילי מתיחות על הכיסא או על מזרן, לא רק שמוסיפים לאיכות החיים, לתחושות חיוביות כלפי עצמנו ולחידוש אנרגיה, אלא עשויים אף להיות כקרש הצלה מנזקים בריאותיים חלילה לטווח הרחוק. כידוע, כאבי גב ושכמות, ברכיים ומפרקי ידיים, נובעים עקב שעות עבודה מרובות בישיבה מול המחשב.

אין ספק כי גם זה קשור בעניין ההקפדה על סדר יום, הנעה עצמית ומשמעת בלתי מתפשרת, כמצוין לעיל, שהרי גם הטרחה בהגעה לשיעור פילאטיס, בין אם עובדים כעצמאיים או כשכירים, ודאי באה על חשבון זמן בו יכולנו לעשות משהו אחר. אולם ההבנה וההכרה בחשיבות העניין, לטווח הארוך והקצר, עשויות לעודד אותנו לפעול ולעשות כן באופן קבוע, שהרי ההתמדה היא המפתח להצלחה בכל המישורים, וודאי גם בבריאות הגופנית שנשמח לראות ולחוש בה תוצאות נהדרות!

לדעת לעצור

אנו יכולים לדעת מתי יתחיל היום שלנו אך עשויים לשכוח מתי החלטנו שהוא ייגמר, ובמידה ורוצים להספיק כמה שיותר, להיכנס למעין שגרת עבודה אינטנסיבית וחסרת פשרות. חשוב לדעת לעשות הפסקת צהריים, לקחת מנוחה, וגם בסוף היום, לסגור את המחשב ולהימנע ככל הניתן ממצב בו המחשב ואנו יחד כל היום. כלומר, הפסקת אוכל משמעותה ריכוז במזון ובאכילה, ושיחת טלפון הכוונה שמתבצעת באופן שתשומת הלב והקשב שלנו נתונים בשיחה ובאדם עמו אנו מדברים. באם לא כך, אנו למעשה כל היום במעין 'לופ' עבודה מתמשך ומתיש ובסופו של דבר זה עלול לעבור את הסף. נכון, זו בעיה שיכולים להיתקל בה גם אם עובדים במשרד מחוץ לבית, אך כאשר הלחץ נובע מהמחשבה כי אם אעשה יותר, ארוויח, יכול להיות שבטווח הקצר צדקנו אך בטווח הארוך נזדקק לחופשה ארוכה כחלק מהפתרונות להתמודדות עם סטרס בעבודה...

זמן איכות

בהמשך לאמור לעיל, רצוי להקדיש זמן איכות ולתכנן את הזמן כך שגם נוכל להגיע לשמחות ולאירועים משפחתיים. גם ההשקעה בשאר האספקטים בחיינו כגון בילוי זוגי ויחסים עם קרובים לא צריכה להילקח עקב השקעתנו בעסק החדש. נכון שבנייה דורשת מאמץ גדול ותשומת לב רבה, אך את החוויות החשובות אנו נזכור טוב יותר מאשר את התהליך שנעבור ממילא, והן גם המסייעות לנו לקחת נשימה ולהבין היכן אנו עומדים מבחינת ההתקדמות שלנו אל עבר המטרה הרצויה - למצוא את הייחודיות שלי כפרילנסר, להגדיל את העשייה, את מאגר הלקוחות ולשפר את המוצר, השירות וכו'. וכפי שנאמר וראוי לחדד, ככל שנבנה את המסלול שלנו באופן הנכון כך שהשגרה שלנו נשארת שפויה, נהיה שמחים ושלמים עם השינוי המתחולל, ולא נביט לאחור בתחושה כאילו שהמעבר אל עבר עצמאותנו הכלכלית בא על חשבון צרכים בסיסיים כגון הקפדה על שעות שינה, תזונה נכונה וכדומה.

הקפדה על סדר וארגון

הדבר נשמע כברור מאליו אך כאשר המרחב הפרטי, ביתך מבצרך, הופך להיות כעין משרד קטן, אפילו אם זו פינה צנועה לכאורה, כעבור מספר חודשים היא תהפוך למשרד החדש שלך. גם אם הכל שמור על המחשב בתיקיות ולא בקלסרים, עדיין יש להקפיד לערוך מעקב אחר תשלומים, לשמור קבלות של הוצאות ולהיות כל הזמן ערני ומודע לעובדה כי הנך מנהל עסק. אם נסעת במונית לפגישה ושכחת לבקש קבלה, הרי לך הפסד בהכרה כהוצאה. לכן, ההתנהלות כפרילנסר שונה בתכלית מעבודה בארגון. כשכיר, כאשר נמצאים בבית אז נכון שיכולים להתקשר אלינו מהמשרד ויש מצבים, לא מעטים יש לומר, בהם אנו נדרשים להתחבר מהמחשב ולהמשיך לעבוד, אך הגבול בין המרחב הפרטי לארגוני, עד כמה שמטושטש, עודו שריר וקיים. כאשר אני פרילנסר, זו עבודה במשרה מלאה, תרתי משמע, אין באמת חופש, אלא אם קיימים גבולות ברורים שהקפדת לעמוד עליהם, כגון שבתות וחגים. למעשה, פרילנסר כל הזמן מייצג את העסק שלו, ובמידה ובמהלך חופשה שואלים או מבקשים ממך להתייעץ בנושא בו הנך נחשב למומחה, אז ודאי שעליך להיות מפוקס ולענות בהתאם. אי אפשר לומר "כן אבל עכשיו אני בחופשה אז עדיף לדבר על זה כשאחזור." יכול להיות שמדובר בלקוח פוטנציאלי שילווה אותך לעתיד הרחוק, ושווה להשקיע כמה דקות שיחה של ראיון טלפוני.

ניהול זמן ומשימות תוך שמירה על איכות החיים. מיומנו של פרילנסר

דואליות

יש כל כך הרבה ניגודים בעבודה כפרילנסר. מצד אחד אני עובד לבד ויכול להרשות לעצמי לקחת הפסקת צהריים ב- 11 בבוקר או ב-  15 אחר הצהריים, אך מצד שני אני מחויב לפיתוח מקצועי כל הזמן. מצד אחד אני צריך ליצור גבולות ברורים בין המרחב האישי שלי כדי לקדם את עצמי גם במישורים נוספים כגון משפחה, תחביבים, פיתוח אישי וכדומה, ומצד שני אני כל הזמן צריך לתת מעצמי ולהיות 100% מקצוען ולעמוד מאחורי מה שאני מתאמץ לשווק ללקוחותיי. בתוך כל זה יש כל כך המון עבודה שאינה קשורה כלל למקצוע שלי (ועל כך בנקודה הבאה)!

מה לי ולשיווק?!

רימה היא תופרת. כבר 15 שנים שהיא עוסקת בתחום בהצלחה מרובה. יחד עם זאת, ככל שעובר הזמן, היא רואה כי נדרש ממנה להמציא את עצמה מחדש - לחדש מודעות לתלייה בלוחות מודעות בתשלום, להשקיע בגרפיקה ובניסוח, לפתוח פייסבוק ואינסטגרם ולהעלות תמונות ותכנים, לבקש פידבק מלקוחות ולוודא כי הם מרוצים, ויחד עם כל זאת, להמשיך ולתת שירות מצוין ומקצועי. הדרישות שנובעות מהתמורות שחלו בשוק ובעולם שהפך גלובלי, מהוות מטרד מעיק עבור לא מעט עצמאיים שבחלוף השנים מעדיפים להוריד הילוך, רק בגלל המרדף אחר היעד הבלתי פוסק "להמציא את עצמי בכל יום מחדש."

אותם בעלי עסקים מוכנים להתפשר על המשכורת, לחזור או לעבור להיות שכירים, ולהשאיר את היותם כבעלי מקצוע 'על אש קטנה', ומצידם "שימשיך רק מפה לאוזן". למה?! כי התעייפו מלתחזק את העסק בכל המישורים הנדרשים כיום כדי להיראות ולהישמע.

לכן זו ללא ספק נקודה מהותית שכדאי לחשוב עליה לפני שעושים את הצעד אל עבר העצמאות הכה מדוברת, כי נראה שבמוקדם או במאוחר תצטרכו פשוט להיות שם, באונליין, במדיה החברתית, ולמצוא את הדרך הייחודית שלכם להשמיע את קולכם... השאלה האם אתם מוכנים לזה?!

אם הגעתם עד לכאן, אז נגיד זאת בפשטות

במקרה ועולים בתוככם קולות שליליים וספקות לגבי ניהול עסק עצמאי, אם המילים רואה חשבון, יועץ משפטי, מיסים, דו"חות, לקוחות, תלונות, ביקורות, תגובות ברשתות, מרתיעות אתכם - אז תבינו עד כמה הרושם הזה שנוצר לגבי פרילנסרים, כאילו הם במעין חופש תמידי, הוא שגוי. לא מזמן חבר שיתף אותי כי היה רוצה לקחת את הילד שלו לגן, וזה לא קורה, כבר שנים. מי שעושה זאת עבורו זה הילד הגדול שלו, מכיוון ששני ההורים מחויבים ללו"ז מאד נוקשה. אז נראה כאילו הדברים הפשוטים של להלביש את הילדה לבית הספר, הם החלום והיעד שאותו אנו מפספסים כאשר אנו עובדים בארגון ומנהלים חיים כשכירים. במציאות אין פתרון אחד. בן אדם כנראה צריך להגיע להשלמה כי היכן שהוא נמצא ומה שהוא עושה זה מה שטוב בשבילו. אמרתי לחברי שיכול להיות שאם הוא אכן היה עובד מהבית ולוקח את הילד שלו לגן, זה היה אמנם עונה לו על הצורך שנותר חסר, אולם ההגשמה העצמית לעבוד כמהנדס לא בטוח שהיתה מושגת ומתגשמת בצורה כה מוצלחת, ויכול להיות שאז התסכול היה הרבה יותר מורגש. הכל שאלה של במה אנו בוחרים להתמקד.

הנעה עצמית ומשמעת פנימית גבוהה

לכן למעשה הגיעה הכתבה הזו. להבהיר כי עבודה מהבית - עד כמה שמהווה נתח משמעותי מעולם העבודה, וצפויה להמשיך ולצמוח, כאשר אין ספק שיותר ויותר אנשים ששים לפנות לכיווני תעסוקה עצמאיים, וכך מקומות עבודה מפספסים מועמדים איכותיים שפשוט יצאו מהתחרות אל עבר עצמאותם - היא לא בהכרח נוצצת כפי שנדמה. לפעמים אנשים עצמאיים עובדים קשה הרבה יותר משכירים ועל עניין הרווח (כלכלי או כל שהוא) גם כן ניתן להתווכח.

בנימת סיכום

אין המטרה כאן היא להניא אתכם מלפעול בנושא, אלא בעיקר להרגיע את כל מי שלא נמצא שם, שיכול וזה הדבר הטוב ביותר עבורו. ומי שחותר לעבר המטרה הזו, כדאי שישנן את הסיבות מדוע לא, ויענה לעצמו האם הוא מוכן לאתגרים במגוון המישורים המתוארים לעיל. מה גם שמי שמרגיש שרוצה להתפתח בעתיד באופן עצמאי, יכול לשלב בין עבודה כשכיר לפרילנסר, או להתחיל עם בניית תכנית אסטרטגית, סדנאות ותרומה לקהילה בתחומו, וכך לבדוק כיצד והאם נכון לו להתחיל במסלול אל עבר המטרה. אך אל לו להתבלבל כי מדובר בחופש, אלא בפתיחת חזיתות נוספות ובהן שיווק, ניהול זמן, סדר וארגון וכל המצוין לעיל, כדי לבנות את העסק באופן הנכון והטוב ביותר, בהצלחה!

כיצד למנוע עזיבת עובדים – 6 טיפים מעשיים להתמודדות מיידית

blank

אם נדלקות לך נורות אדומות כי העובד עומד לעזוב, קרא לו, יכול להיות שזה הזמן הטוב ביותר שלכם כדי לשוחח. עובדים רוצים לתת את ה- 100% שלהם. אין צורך לעקם פרצוף, הם אכן רוצים בכך. על פי רוב מנהלים חושבים כי מדובר במערכת בונוסים מתוחכמת שנדרשת לפיתוח, או כי עליהם להושיב את העובד על כורסת הפסיכולוג וליישם תרבות Caring אחד על אחד. אך מסתבר כי ישנן מספר עצות פרקטיות שכאשר מניחים אותן על השולחן, בזמן הנכון, טרם הודעת העזיבה שעלולה להכות את הארגון בדרמטיות, אפשר לגרום לעובד לחוש כי הוא עלול לאבד את ההזדמנות לה ציפה. ונעבור לחלק המעשי –

שינוי תפקיד

שתי סיבות שכדאי להעביר את העובד לתפקיד הבא שלו. האחת, הוא מיצה את תפקידו והוא תר ברשתות אחר ההזדמנות הבאה כדי להתקדם ולבצע בפועל עבודה מעניינת ומספקת יותר, כלומר, הוא צמא לאתגר. השנייה, כי הוא אינו מתאים לתפקיד. בין אם זה מצב הנוצר לכתחילה, ובין אם הסיבה היא שינויי הזמנים, הצוות ואופי העבודה, כך שמה שהתאים לפני שנים, אינו רלוונטי לתקופה הנוכחית. לא מעט מקרים בהם עובד "מתפספס" נובעים מכך שמדובר בעובד מוכשר וחרוץ מאד, שיצטיין בתפקודו לאורך זמן, אך הוא הוצב בתפקיד שאינו עבורו, ולכן נתפס כעובד טוב-בינוני מן המניין.

הבהרת תחומי אחריות!

רבות נכתב ודובר בעניין המהותי והוא הצורך של עובדים להבין מה בדיוק הם עושים, למי בדיוק הם מדווחים. במקומות בהם הדבר אינו מוגדר באופן מובהק, עובד עלול להימצא בחרדה שמא הגדלת ראש הכוונה עקיפת סמכות או אולי מצופה ממנו לעשות את מה שהוא מחשיב כחשיבה מחוץ לקופסה, אך אף אחד לא דרש זאת ממנו לאורך כל הדרך עד כה. כדי למנוע בלבול מומלץ כמובן כי כל עובד ידווח למנהל אחד ספציפי, כאשר מצבים בהם יקבל הוראות מבעלי סמכות נוספים הנם לגיטימיים, לצורך רצף העבודה השוטפת.

הסכם מחודש

כאשר מנהל מבין כי יש לערוך שיפורים בהתנהלות מול העובד הצפוי להתפטר, וכעבור שיחת הבהרה, חידוד סמכויות והגדרה מחודשת של התפקיד, (או כל סיכום והבנה מעודכנת בין הצדדים) ודאי שראוי להעלות זאת על הכתב ולחתום על הסכם מתוקן. ראשית, זו הבעת התחייבות מצד המעסיק, ושימת תשומת לב לליקויים בהתנהלות ובתהליכים קודמים שחווה העובד תחתיו.

שנית,  מעמד זה מחייב הן את העובד ומקנה לו תחושה של התחלה חדשה. כך שגם הציפייה של העובד לחתום בפועל על חוזה מול חברה חדשה, כעת התגשמה במעמד פורמלי ומרגש לא פחות, וכבר הוא זוכה לקבל את המענה ליחס המקצועי ולמטרות שכנראה רצה להשיג בדרכי היפרדות, הבאות לידי ביטוי כעת בדרכי נועם ושלום.

משוב

לעתים כל שבן אדם צריך זה לחוות משמעות בעבודה, לקבל תחושה כי הוא ניראה וכי העשייה שלו מוערכת. עד כמה שזה נשמע פשוט, מסתבר שמרוב שכנראה מנהלים חרדים לבקשות העלאת שכר, הם חוששים לומר מילה טובה, כאילו זו משמעה הוצאה כספית. ממש כך. יחד עם זאת, פידבק על תפקוד והכרת תודה על עמל, עשויים להפוך לחלוטין מציאות של רצון לעזיבה, לנאמנות לקברניטי הארגון ולעבודה בנמרצות תוך דבקות במטרה.

לפני שנפרדים לשלום מעובד כדאי לנקוט במספר צעדים

תיאום ציפיות

אכן, כמעט ולא ניתן להתחמק מהתמורה החומרית. אך לא זו בלבד, אלא לעתים כן ישתלם למנהל להטות אוזן קשבת אמתית ולהיות האדם שעליו סומך העובד כדי לשתף אותו באתגריו להבאת תוצאות בשטח ובמאמציו להיות העובד שהוא עצמו שואף להיות. לכן, תיאום ציפיות הכוונה למכלול מרכיבים ובהם שכר, תנאים נלווים, יחס מהממונה, אינטראקציה בצוות, הם סך הכל כמו רענון עמוד וחישוב מסלול מחדש כדי לשפר תהליכים ויחסים ולתאם ציפיות מחדש בסיומה של תקופה שכנראה צריכה להגיע לקיצה בכדי שהעובד אכן יישאר.

לעורר אחריות ארגונית

באופן טבעי כאשר אדם משתף, הצד המקשיב חש בנח להיחשף. שיחה גלויה בה תשתף את העובד כשותף, על האתגרים בפניהם ניצב הארגון וכיצד הוא ספציפית יכול לתרום, עשויים לגרום לו לראות את התמונה ממבט שונה שאף לא חשב עליו ולא לקח אותו בחשבון, וכן הדבר משנה עבורו, משום שטרם כלו כל הקיצים מבחינתו. כמובן ששיחה כזו תשלב את נושא המשוב וההערכה, ועליה להיות אותנטית וגלויה, בגבול הטעם הטוב ועד כמה שניתן.

זאת כאשר מדובר בעובדים ששווה להשקיע בהם את המאמצים הללו משום שהם עובדים חיוביים התורמים לארגון, בכוחם להשתפר ולהגדיל את תפוקת החברה וכמובן, אלו שפרישתם תעלה במשאבים ובזמן יקר. הדרך כדי ליצור תרבות כזו של אחריות, מטרה משותפת ורווחיות, מובאת בפירוט בספר Ownership Thinking של בראד האמס, ואף על פי שנכתב לפני כמעט עשור, יותר מרלוונטי לזמנינו. הספר מציג דרכים מעשיות בהן יש לפעול כדי לעורר את האחריות הארגונית הנדרשת בתקופה בה נראה כי על אדם להרגיש נחוץ וכשותף משמעותי לדרך, בכדי לנוע לפעולה בכיוון ובאופן חד משמעי.

לסיכום

לא אחת קורה כי עובד משתף גורם חיצוני על מצבור בעיות שיש לו בעבודה. בהמשך, מקבל עצה ומחליט להיות חד משמעי בעניין עזיבתו את החברה. אם אתה כמנהל, חש כי עלול להיגרם הפסד משמעותי לארגון, מחובתך לנסות את האפשרות להשאירו. לא אחת קרה כי עובדים עזבו מקום עבודה וכעבור שנים, עם כתיבת קורות החיים ב- Platformust הם משתפים בגילוי לב כי היו למעשה חוזרים לאותו התפקיד. ואפילו שהיה לעתים מאתגר וסיזיפי הייתה בו ובארגון משמעות עצומה עבורם. אם כן, מה קרה?

החלטה תמוהה הביאה אותם לנקוט בעמדה חד משמעית בעניין, אך למרבה הפליאה, ברבות השנים נדמה כי טרם מצאו את המקום החדש שיהווה עבורם את אותו בית חם ובו התפקיד שתרם להם להתפתח ולצמוח כמקצוענים. לכן, להגיש יד לעובד שסך הכל רוצה לרדת מהספינה, וייתכן ולגיטימי הדבר ומסיבות טובות ונכונות, זו דרך חכמה כדי לתת לו את המקום להשמיע את הסיבה האמתית לצעד הזה, והן עבורך כמנהל להעמיק וללמוד מה מתרחש בשטח, ובאילו דרכים ניתן לשנות ואולי לערוך רה-אורגניזציה נקודתית ממוקדת בעניין, בין אם זה דרך נהלים, הגדרת תפקיד, תהליכי עבודה, הבהרת סמכות ועוד, העיקר להשאיר את שלהבת העשייה דולקת.

 

*הכתבה כתובה בלשון זכר אך מיועדת לשני המינים

מיהו האויב השקט בארגון שלך?

שלושת הגורמים המכרסמים בקירות העסק

אז מיהו האויב השקט שלך, שמכרסם בקירות הארגון, ולמרות שהכל מתנהגים כרגיל, ואין סימנים ניכרים למדי, זה קורה, התקרה מתפוררת, ולא בגלל הזנחה אלא מכיוון שאתה מאפשר את זה, משום מה. על מה מדובר? על שלושת הגורמים שבאופן תדיר ומתמשך משפיעים על הארגון לרעה - יוצרים אווירה שלילית ותרבות ארגונית הפוגעת ביעדי הארגון, ממש כך.

הגדלת ראש - אאוט

"בא לי" ו"מגיע לי" הן מנטרות שגורות בקרב ילדים קטנים, מתבגרים, ומסתבר שגם בקרב עובדים. אותם אלו הבטוחים כי תרומתם מהווה נכס בלתי רגיל עבור העסק, ובפועל פועלים בדיוק להיפך, ומהווים דוגמה שלילית לעובד הנכון להשקיע. לא מדובר על אותם עובדים חרוצים ובהם למשל אימהות המגיעות עם הלשון בחוץ כ- 5 דקות לפני הזמן, ויוצאות בשלוש וחצי על קצות האצבעות כשארוחת הצהריים שלהן הסתכמה בקרקר וקוטג' מול המסך. מדובר באותם אנשים שכרבע שעה לפני שהגיע הזמן ללכת, הם ישובים להם עם התיק עליהם וכמו ממתינים לצלצול הגואל. בינתיים, נמצאים בסטטוס "הורדת הילוך" שכזה, סוגרים את המערכת, מפנים את כוסות הקפה, ובאלגנטיות מתפנים מן המשרד. אותם אלו שלא תעז לבקש מהם שעות נוספות, כי ברור לך שאפילו דקה אחת מזמנם לא יקדישו לעבודה, ולא משנה אם זה יהיה מהמשרד, מהבית, מהרכבת או מהמטוס, רק לא 'על חשבונם'. לעשות קצת מעבר זה עבורם המון, והכי מתסכל הוא שלפעמים מדובר בעובדים בעלי ביטחון עצמי, ידע עצום וכישורים מדויקים למשרה אותה הם ממלאים. נו טוב, לכן קבלת אותם. העניין הוא שוודאי כי ההתמודדות עמם בנושא לא תהא פשוטה, וגם מצד שני, לא ניתן לדרוש מאדם דבר שאינו נכון הוא לתת.

אי סדר

בניגוד לסיטואציה הטריקית שתוארה בגורם הראשון של "ראש קטן", באפשרות הנוכחית למעסיק יש הרבה יותר כוח להסדיר מלכתחילה את הדברים, וכידוע מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מכירים את הסיטואציה בה אתם ישובים לפני ראיון עבודה ומביטים לצדדים? קוראים עיתונים, מעיינים בברושורים, ובעיקר מרשימים את העוברים ושבים? אם כן, באחת הפעמים שעברתי חוויה דומה, בחברה שללא ספק מוכרת לכל כאחת מהחברות המוצלחות במשק הישראלי, נתקלתי בכל כך הרבה חוסר תשומת לב לפרטים. מיצגים שהוצגו באותה עת היו תלויים באופן עקום (אולי נתלו ישר אך הוזזו ולא טרחו להשיבם למקומם כראוי), קטלוגי פרסום הושארו הפוכים על המדף וכך לא ניתן לקרוא את הכתוב אלא אם הופכים אותם חזרה לצד השני... הדבר עורר בי תמיהה ואי נוחות כאחד. מצד אחד זו חברה נחשקת בעלת שם בינלאומי, ומצד שני, הרושם הראשוני מציג בפניי נוף ארגוני מרושל.

בהמשך התהליך, לא התבדיתי, לדאבוני, כאשר העובדים העוברים והשבים הספיקו להשמיע לעברי מגוון טרוניות על מקום העבודה. לא, הם לא פנו אליי כמובן, אלא למי שליווה אותי אל תוך חדר הישיבות, וכך נאלץ לעצור מספר פעמים ולהתייחס לאמרות שפר על אחת העובדות, על המתנה שקיבל, ועוד ועוד. הסיטואציה הזו, אמיתית ככל שהיתה, חיזקה את החלטתי לסרב להצעה להמשיך בתהליך. כמובן שהיו סיבות נוספות, אך ההתרשמות הזו שלי קיבלה את החותם לכך שעשיתי את הדבר הנכון.

זה בסדר שהארגון הוא כמו הבית השני שלנו, והוא לא תמיד מסודר כפי שהיינו רוצים, אך אם אין הקפדה על פרטים ומי שישמור ויפקח על הסדר, אז גם אין מי שיעצור את פרץ ההתנהגויות, שנסחפות למקומות בלתי הולמים. אנחנו שוכחים - הארגון הוא לא הבית שלנו, ואם לא באנו היום לעבוד ב-100%, אז אולי עדיף שנשב בבית קפה, ניקח נשימה ונחזור לפעילות. לפחות נמנע אי נעימויות כללו המאששות את עניין חוסר הסדר הפיזי, וגורמות לסביבה הארגונית להיתפס ככאוטית לחלוטין.

שוק או שכונת יוקרה

מקימים שכונה במשרד? נהדר! אך מדוע זה שוק ולא שכונת יוקרה? המנהלים, הלקוחות, החום, המזגן, התנאים, הפקקים, הטלפון, הצפיפות במטבח - מסתבר שלא הכל מסתדר, וכך יום רודף יום והלחץ גובר, והעובד - בוחר להתמרמר. כן, התופעה הידועה שלמרות שיכול להיות שהוא הכי צודק בעולם או היא עשתה את הכל מושלם, משהו התפקשש בתהליך ונתן לכאורה את הלגיטימציה להתלונן, לצעוק, לרטון, ולהעביר את היום בבזבוז אנרגיה (ובעיקר זמן) כדי להסביר למה אני מושלמת וכל העולם היום קם על רגל שמאל?

אם זה יום אחד אחת לתקופה, זה עשוי להיות איכשהו מובן. אבל חבר'ה, ובפרט אתה, מעסיק יקר, אם זה נמשך ונמשך תדע - זו התרבות הארגונית שאתה אחראי לה וזה לא ייפסק עד שתתייחס לכך כבעיית שורש מהותית הדורשת טיפול מקיף לתופעה. יכול להיות שזה נשמע מוגזם, כי בכל זאת, "כולנו צריכים לשחרר קיטור מדי פעם", אך מי שמאפשר לעובדים שלו לנהוג כך באופן קבוע מזיק לארגון שלו בצורה השקטה אך החודרת ביותר. היום היא ומחר הוא ומחרתיים כולם יקומו ויצעקו וזה לא יעניין מי שומע, כי כבר לא יודעים מה זה לדבר. אכן מפליא כי יש ארגונים המתנהלים כך, באופן יומיומי, והם בטוחים (כולל מנהליהם, ופה קבור הכלב אם תשאלו אותי) שזה בגלל הלקוחות ובגלל הספקים, ובגלל כל מי שאפשר להאשים, רק לא בגללם. כך מתפתחת הבעיה של התנהגות מזלזלת במשאבי הארגון, ויחסים ארוכי טווח שנבנו לאט ובזהירות, מתוך אמון והבנה הדדיים, נהרסים כהרף עין.

אז מה עושים?

אין כאן פתרונות קסם או פיצוח הגורם לבעיה, אלא, העלאת מודעות בדבר הגורמים המרכזיים שמובילים את הארגון אט אט להידרדרות, שכעבור זמן נדמית כחסרת שליטה. ומכיוון שעל פי רוב מדובר בתהליכים שהם לכאורה הדרגתיים, אם לא עושים להם "קאט" בתחילה, הם ממשיכים להתנהל מאחורי הקלעים עד שיום אחד הכל מתמוטט, כמו קיר שעמד ליפול, וכנראה נמנעת מלהיות שם כדי להביט נכוחה בעובדה זו לפני כן, ולדאוג שיסדרו זאת, יחזקו ואף יבנו אותו מחדש כראוי.

שיעורי חשיפה גבוהים לאיומים בישראל: 4 מיליון מתקפות תוכנה זדוניות

מתקפת סייבר הגנה על מובייל ניידים סלולר - CC0

דוח Trend Micro קובע כי כ- 4 מיליון מתקפות נוזקה זוהו ב- 2018 בישראל, הדוח המסכם לשנת 2018 חושף ומשרטט את השינויים המשמעותיים בנוף האיומים הגלובלי.

נתוני הדו"ח אודות נוף האיומים בישראל

  •  4 מיליון מתקפות נוזקה זוהו ב- 2018 בישראל.
  • 3,202 נוזקות זדוניות למובייל הורדו למכשירי המובייל של משתמשים בישראל מתוך סך 852,740 יישומים שהורדו למכשירים בשנה האחרונה.
  • 438 נוזקות של בנקאות און-ליין זוהו בישראל.
  • מתוך כ- 1.8 מיליארד איומי כופרה שזוהו סביב העולם בשנתיים האחרונות, כ- 1.39% זוהו ונחסמו בישראל על ידי פתרונות Trend Micro בהשוואה ל- 0.04% בפינלנד, 0.22% במצרים, 2.19 בסין, 1.61% באיראן ו- 0.15 בירדן.
  • משתמשים ישראליים הקליקו יותר מ- 2 מיליון פעמים על לינקים זדוניים, שנחסמו על ידי פתרונות ההגנה Trend Micro.
  • יותר מ- 86 מיליון איומים נחסמו על ידי פתרונות Trend Micro בישראל.

Trend Micro Incorporated, מובילה גלובלית בפתרונות אבטחת מידע וסייבר, חושפת נתונים מדוח אבטחת המידע המסכם שלה לשנת 2018 (2018 Security Roundup Report).

הדוח מספק נתונים מספריים מדויקים בנוגע לשיעורי חשיפה לאיומים במדינות סביב העולם, בהן ישראל, ומשרטט שינויים משמעותיים בנוף האיומים הגלובלי, המחייבים חשיבה מחודשת בקביעת סדרי עדיפות בתחום אבטחת המידע בארגונים.

[the_ad_placement id="in-content-rotation"]

סטטוס האיומים בישראל

דוח אבטחת המידע המסכם של Trend Micro לשנת 2018 חושף כי זוהו נוזקות בישראל קרוב ל- 4 מיליון פעמים במהלך השנה האחרונה.

עוד הדוח מפרט נתוני חשיפה לאיומים בישראל, בהם איומי מובייל, נוזקות בנקאות און-ליין ואיומי כופרה ומצביע על נתוני טעויות אנוש שמאפשרות חדירתם של איומי סייבר למידע רגיש.

על פי הדוח זוהו במהלך 2018 כ- 438 נוזקות של בנקאות און-ליין. יתרה מכך, במהלך 2018 הורדו 3,202 נוזקות זדוניות למכשירי המובייל של משתמשים בישראל מתוך סך 852,740 יישומים שהורדו למכשירים במדינה.

עבור לקוחות Trend Micro, מתוך כ- 1.8 מיליארד איומי כופרה שזוהו סביב העולם בשנתיים האחרונות (2016-2018), כ- 1.39% זוהו ונחסמו בישראל על ידי פתרונות החברה, זאת בהשוואה ל- 0.04% בפינלנד, 0.22% במצרים, 2.19 בסין, 1.61% באיראן ו- 0.15 בירדן.

סך הכל יותר מ- 86 מיליון איומים נחסמו על ידי פתרונות Trend Micro בישראל, כאשר טעויות אנוש הן עדיין גורם משמעותי לחשיפה לאיומי סייבר, כפי שחושף הדוח. יותר מ- 2 מיליון פעמים הקליקו משתמשים על לינקים זדוניים ונחסמו על ידי פתרונות Trend Micro בישראל.

שינויים בנוף האיומים הגלובלי

דוח אבטחת המידע המסכם של Trend Micro לשנת 2018 משרטט את נוף האיומים שהתפתח באופן משמעותי, הן על ידי גישה והן על ידי טקטיקה.

אחד השינויים, שחשוב לעסקים להיות מודעים אליהם, הוא הגידול המהיר בכריית מטבעות קריפטו, אשר גדל ב- 237% בשנה האחרונה.

התקפות שמנצלות את הרצון של אנשים להגיב לבקשות דחופות מגורם סמכותי נמצאות כעת בעליה, דוגמת התקפות על אימיילים, Business Email Compromise – BEC ופישינג, עם עליה מדהימה של 269% בשיעור זיהוי של לינקים זדוניים של פישינג בהשוואה ל- 2017.

"השינויים בנוף האיומים בשנת 2018 משקפים שינוי בצורת המחשבה של פושע הסייבר," אמר ג'ון קליי, מנהל תקשורת איומים גלובלית ב- Trend Micro.

"היום רוב ההתקפות השכיחות ממוקדות ומתוכננות כראוי, בניגוד להתקפות 'מידה אחת מתאימה לכל' שהיו שכיחות בעבר. מתוך ידיעה על דפוס העבודה הזה, אנחנו מפתחים פתרונות שיכולים לעלות בחוכמתם על שיטות התקיפה הללו ולאפשר לנו להיות צעד אחד לפני הפושעים".

עלייה תלולה של כ-30%

מספר התקפות ה- BEC בשנת 2018 עלה בשנת 2018 ב- 28%. בעוד ההתקפות הללו מופיעות בתדירות נמוכה יותר לעומת התקפות פישינג, הן יותר מתוחכמות ודורשות תכנון קפדני על ידי פושעי הסייבר, והן מייצרות להם ממוצע של 132 אלף דולר להתקפה.

מאחר שההתקפות הללו אינן כוללות נוזקות ונכנסות ללא זיהוי על ידי אמצעי אבטחה מסורתיים, חברות חייבות להגביר את האבטחה שלהן כנגד ההתקפות הללו עם פתרונות חכמים שמנתחים את סגנון הכתיבה של אימיילים של מנהלי מפתח בארגון במטה לזהות האם האימייל נכתב על ידי נוכל.

פתרון Writing Style DNA עושה זאת בדיוק ומסייע בצורה אפקטיבית לזהות התקפות BEC.
אזור נוסף בו נרשם שינוי בנוף האיומים בשנת 2018 הוא בפגיעויות zero-day. יוזמת Zero Day של ,Zero Day Initiative – ZDI חשפה יותר פגיעויות ב- 2018 מאי פעם, כולל שיעור גבוה ב- 224% של באגים של Industrial Control System.

הדבר משמעותי באופן מיוחד לארגונים שנאבקים על מנת ליישם טלאי אבטחה במערכות שלהם. בעוד תוכנות ניצול מסוג zero day שכיחות פחות ופחות, נעשה שימוש בפגיעויות ידועות על מנת להוציא לפועל את ההתקפות הגדולות ביותר של שנת 2018.

הטקטיקות הללו מסתמכות על פגיעויות שיש להן טלאים זמינים במשך חודשים ואפילו שנים, אך עדיין נשארו חשופות ברשתות הארגונים.

אינדיקטור חזק נוסף לשינוי בנוף האיומים בא לידי ביטוי בירידה בסוגי איומים מסוימים. שיעור הזיהוי של כופרות ירד ב- 91% בהשוואה ל- 2017, בד בבד עם ירידה של 45% במשפחות כופרה חדשות.

הדבר מחזק את מגמת השינוי בטקטיקות ההתקפה, שכן כופרה אינה זקוקה לתכנון מעמיק, יכולות טכניות או תחכום, בשל מספר רב של משאבים שזמינים להאקרים זדוניים במחתרת פשעי הסייבר.

המחקר המתמשך של Trend Micro ומודיעין האיומים המתקדם ביותר שלה, מאפשר שיפורים עתידיים בפתרונות שלה, על מנת להבטיח כי לקוחות החברה יישארו צעד אחד לפני הפושע הזדוני.

[the_ad_placement id="in-content-rotation"]

עבודה עם משמעות אפשרית רק עם קורות חיים מהוקצעים

עבודה עם משמעות

משמעות בעבודה חשובה לעובדים יותר מכסף. כך כפי שפורסם בכתבה ב- The New York Times תחת הכותרת "עשיר, מוצלח ואומלל" והוצג בלא מעט שיחות היום בלינקדאין, רובם ככולם של המגיבים מסכימים עם הנתון כי 9 מתוך 10 אנשים מעדיפים עבודה מעניינת ומאתגרת מאשר שכר גבוה אך חוסר סיפוק לצדו. מגיבים משתפים ברשת סיפורים אישיים ובהם כי בפגישות מחזור, בהן התראו עם חברים מהעבר, גילו כי רובם ככולם מרוויחים אמנם משכורת יפה ומכובדת אך ממורמרים משום שאת מרבית שעות היום שלהם, בין 10- 12 שעות ליתר דיוק, הם מבלים בעבודה בתפקיד אותו אינו מחבבים, בלשון המעטה. לפיכך, אנשים יעדיפו לעבוד בעבודה פחות מתגמלת ולו שיהיה בה ערך מוסף, משמעות, משהו שיתרום לפיתוח הכישורים האישיים, רק לא להרגיש כאילו שהם "מבזבזים את חייהם".

אחד המרכיבים הבולטים שמספקים שביעות רצון וביטחון עצמי במקום העבודה ובתפקיד, הוא עניין האוטונומיה האישית. ראשית, הגדרת תפקיד יוצרת סוג של מסגרת לה גבולות ברורים, מה חלק מתפקיד העובד ומה לא, מה שייך למחלקה X ומה שייך למחלקה Y. הדבר אמנם עלול לגרור גם התנהגויות פחות רצויות, למשל, תגובות 'ראש קטן' כמו "זה לא בטיפולי" ולכן גם לשאלות שיש לי עליהן תשובה, אני עשוי לבחור שלא לענות משום שאני נמדד על מה שכן מוגדר כחלק מתפקידי (וזה באמת עניין שכדאי לטפל בו בייחוד בחברות בהן הגדרת התפקיד נוקשה מדי והעובד לא מוערך ו/או מתוגמל עבור עזרה לעמיתיו ועבור קידום העבודה השוטפת). יחד עם זאת, הגדרה ברורה של התפקיד גם מבהירה בכל שלב במשימה מיהו בעל התפקיד האחראי, וכך הסיכויים כי היא תושלם מתחילתה ועד סופה, גבוהים יותר.

אוטונומיה אישית בעבודה

כך נמנעים תרחישים בהם עובד עמל על איזשהו פרויקט, ובתוך כך אחראי על שרשרת של פעולות, ולפתע מתחוור לו כי משהו בתהליך העבודה שונה על ידי המנהל, והוא אפילו לא ידע על כך. בסיטואציה כזו, עובד יכול להרגיש כאילו הקרקע נשמטת תחת רגליו. לא רק שהוא חש תסכול עצום ומבין כי הדברים אינם פועלים באופן מאורגן ובסדר המסוים כפי שנקבע וכפי שלימדו אותו לפני שנים. אלא, ההתנהלות הכאוטית הזו מבחינתו, מותירה אותו בתחושות של אי וודאות וחוסר ביטחון, ומעתה כנראה שישקיע את מירב האנרגיה שלו, הקשב והריכוז, בבדיקות שמסיטות אותו מהמיקוד במטרה. למשל, יבקש להבין, האם הוא בעל אוטונומיה על תהליך העבודה או שמא יש חוסר הלימה בין מה שקורה עם המלאי לבין מה שמתועד במערכת. אולי התקבלו החלטות חפוזות שנוגעות למשימותיו והוא טרם עודכן על כך... בעוד שבוודאי כי אותה אנרגיה הייתה יכולה להיות מנוצלת לתועלת החברה. כך, בעניין שיכול להיות קטן, חד פעמי ואפילו חסר משמעות, הטפל הופך להיות העיקר. ולבסוף, פועל יוצא של התנהלות כזו באופן חוזר ונשנה, יהיה בדרך כלל חיפוש עבודה מצד העובד, תוך כדי הישארות בתפקיד.

דבר נוסף שאוזכר בתגובות למאמר הוא החשיבות של הסביבה החברתית. לא מדובר רק על איכות האנשים או על האווירה החיובית, אלא על העובדה כי לא אחת אנשים נרתעים מפוליטיקה ארגונית, וברגע שהם מבינים כי כזו כבר נוצרה והיא אינה לרוחם או שמא, הם אינם חלק ממנה וגם לא מעוניינים להשתייך אליה, בין אם משום שמדובר על ערכים שאינם הולמים את ערכיהם מבחינה אתית, או בין אם משום שהם לא מוצאים לנכון כי על מקום העבודה לשמש מגרש מיני-פוליטי לשם קידום עניינים אישיים, ומעדיפים להשקיע את כישוריהם לטובת קידום ענייני החברה.

לעריכת מסמך קורות חיים לחצ/י כאן

פוליטיקה ארגונית

סוגיית הפוליטיקה הארגונית מורכבת אף היא במיוחד, משום שכפי שאומר המשפט שנטבע על ידי קרול האניש, אמנם בהקשר לפמיניזם אך רלוונטי מאד גם לכאן: "האישי הוא הפוליטי". אנשים העובדים בארגון מחליטים זאת משום שברצונם לממש את כישוריהם, להתפרנס ולהתקדם מקצועית. התפתחויות פוליטיות מסוימות מגיעות לפעמים לרמות שהן מאיימות ומעיבות על ההשתייכות לארגון, לא רק ברמה התרבותית- ארגונית אלא אף ברמה התפקודית, משום שהן מהוות מעמסה לא אחת. כשכל צעד שרוצים לקחת קשור עם קבוצה משפיעה או עם אישיות בכירה ולפיכך יש לחשוב מספר פעמים ולג'נגל כדי שלא לפגוע או לדרוך על כל מיני יבלות חסרות כל קשר ועניין למהות העבודה, אלא מעורבים בהן מאבקי כוח ומעמד, תהליכי עבודה נתקעים, מוקפאים או נעצרים וכל השותפים במלאכה עשויים להיות מאד מתוסכלים מכך.

לעניין זה צריך להקדים תרופה למכה ואם אפשר לעשות זאת לכתחילה דרך מערכת הגיוס, מה טוב. משלבי הגיוס הראשונים, צוות מיומן יכול לזהות כישורים ותחומי עניין של מועמדים. וכפי שאפשר לאבחן אנשים שיהיו מנהיגים ומובילים באופן חיובי, וטיפוסים שלמרות האתגרים יישארו יציבים ונמרצים, אפשר לאבחן גם להפך וניתן אף לדון בסוגיות כאלו ואחרות בראיונות מתקדמים, על מנת לייצר אבחון נכון, שיספק תובנה לגבי תחומי העניין של המועמד בעבודתו.

האם המועמד עשוי לראות בסביבת העבודה כהזדמנות ליצירת קליקות לשם קידום מקצועי? אם התשובה היא כן בסבירות גבוהה וההחלטה היא לייצר ארגון שטוח ככל הניתן אז ייתכן כי מועמד כזה אינו מתאים לאווירה הארגונית הרצויה. מאידך, ישנם מנהלים ומגייסים שדווקא תרים ברצון אחר מועמדים כאלה.

לעניין פיתוח כישורים ומיצוי הפוטנציאל המקצועי, שזה למעשה החלק הנכבד בנושא המשמעות התעסוקתית, הנידונה בכתבה בטיימס, מובן כי מבחינת העובדים של ימינו, זהו החלק המהותי. לכן, יש לקחת בחשבון את ההשלכות הנכבדות של תוכן קורות החיים שלכם, ואת כלל ההתנהלות הראשונית אל מול המגייסים, בין אם מדובר בצוות גיוס חיצוני, פנימי או מנהלים ישירים.

כמשל החכם באדם, שלמה המלך: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי). כך מסמך קורות החיים שלכם משמש למעשה כמראה. ככל שבקורות החיים שלכם תשקפו יותר את היותכם "כלבויניקים" כלומר, בעלי יכולות רבות ומגוונות כדי לשכנע את המגייס בכישוריכם ועל ידי כך להתקבל למשרה הנחשקת, כך תידרשו בעתיד למטלות אמורפיות שאינן ממקדות אתכם למטרה העיקרית שתקדם את הקריירה שלכם.

עריכת קורות חיים מהוקצעים

יתרה מכך, הדבר עלול לגרום לכך שיחסית לשאר העובדים בצוות, אתם תידרשו להיות זמינים ונגישים בכל עת, גם בהפסקת הצהריים ולעתים גם לאחר שעות העבודה או ביום החופשי, "רק לשאלה קטנה..." כי הרי רק לכם הכישורים הספציפיים אותם הגדרתם בשלב הקבלה לעבודה.

לכן, כבר לכתחילה במסמך קורות החיים ובראיונות העבודה, מי שיודע כי עלול להיות מתוסכל אם אופי העבודה ומשימות התפקיד יהיו שונות ובלתי צפויות לעומת מה שנקבע עמו לכתחילה, צריך לשדר את המסרים האלו כי מאד חשוב לו להבין בדיוק מה מצפים ממנו, מה דורשים ממנו, מה הוא מוכן ומה אינו מוכן לעשות.

כשקורות החיים ממוקדים וניכר כי כלל המאמצים מוקדשים למילוי התפקיד כדי להשיג את מטרות החברה ולמלא אחר האסטרטגיה שלה, יעדיפו לבחור במישהו אחר כדי לעשות את המשימות סביב, ואתכם כדי למלא את המשבצת אליה אתם מתמיינים ובה שואפים להשתלב. כך משיגים לא רק את המשרה אליה אתם מכוונים אלא תחושת משמעות בעבודה כי באפשרותכם למצות את עצמכם מבחינה מקצועית ולא לבזבז זמן לריק על משימות שוליות.

זה נכון שחשוב לא פחות לעזור ולתרום, אך במקרים בהם עובד מגלה תוך כדי כניסתו לתפקיד, כי למעשה חלק מהעבודה דורשת ממנו לעשות דברים שלא צוינו מראש (כגון עבודה פיזית), ועכשיו הוא מגלה כי הפן שחשב שיהא שולי לעבודתו, הוא העיקר, האכזבה גדולה, המוטיבציה כבר צונחת במהירות שיא מטה, ושוב עשויים להיכנס למעגל מחפשי העבודה.

באופן נדרש והכרחי לא פחות, מנהלים מחויבים להכין משימות מראש, להעביר את המסרים שלהם באופן ברור, ולוודא כי אם לא הובנו כראוי, עובדים ירגישו מספיק בטוח כדי לשאול ולעמוד על כך שהם מבינים את המשימה ומוכנים לבצע אותה על הצד הטוב ביותר. התנהלות כזו תחסוך זמן ומשאבים, תהיה כמדיניות של דלת פתוחה להציף את הקשיים בעת קבלת המשימה ותוך כדי ביצועה, ותהווה דוגמה לאופן הרצוי מבחינת העברת מסרים ותקשורת בין-אישית יעילה, לטווח הארוך.

לעריכת מסמך קורות חיים לחצ/י כאן