עבודה כפרילנסר, למה לא?

כולם חושבים שלהיות פרילנסר משמע להיות בר מזל ו"אדון לעצמך" - כזה שיכול לעבוד מכל מקום, בכל שעה, כמה שמתחשק לו. נראה כי המגמה להעסיק פרילנסרים הולכת וגדלה, ואף חברות מעדיפות להשקיע במקצוענים הספציפיים בתחומם באופן שאינו מחייב אלא על פי דרישה. לא זו אף זו, רוחות ההשכלה גם כן נושבות בכיוון, ועולם החינוך מעודד אותנו למצוא את הכיוון התעסוקתי שלנו כבר מגיל קטן, לאור התובנה ההולכת וגוברת כי יש ללמד את הילד כיצד ללמוד ומשם יוכל לרכוש עצמאית את הכלים המתאימים לפיתוח אישיותו.

אך יחד עם זאת, לפני שעושים את הצעד, כדאי גם לדעת לאן נכנסים. כפי שלהיות עצמאי לא מתאים לכל אחד, כך גם אורח חייו של פרילנסר יכול להיראות כזוהר מבחוץ אך מאד מתסכל מבפנים. הכל תלוי במספר גורמים ובהם אישיות, סדר יום והרגלים, ועל כך מובאות בפירוט מספר סיבות מדוע לא כדאי לעשות זאת.

אם שמעת את התגובה "פרילנסר? זה לא בשבילך!", קראת בעיון את הכתבה ובכל זאת החלטת ללכת על זה, כנראה שזה מתאים לך, מכיוון שיש כאן את הגורמים המשפיעים ביותר כדי לעורר בך את המחשבה בכיוון ההפוך, או לחלופין, לסייע לך להבין את ההתמודדויות הצפויות לך על-מנת להמשיך קדימה בנחישות!

סדר יום

בראש ובראשונה נדרשת הנעה עצמית ומשמעת פנימית גבוהה. סדר היום שלכם יכול להיראות כבילוי מתמשך מול המחשב, אם לא תשימו גבולות ברורים בכל תחום בו אתם נוגעים. ומה הכוונה? בין אם זו למידה עצמאית כגון קורס אינטרנטי או גלישה ברשת לצורך קריאת חומרים, הרחבת הידע או בדיקה והשוואה ביחס למתחרים, צריך להיות הבדל ברור בין הקדשת זמן לפיתוח אישי ומקצועי של כישורים שיסייעו לכם בהגדלת העסק וכמובן ההכנסות, לבין זמן עבודה נטו. כמו כן, יש לשים לב כי האנרגיה המושקעת ללימוד אינה באה על חשבון ההשקעה ואיכות העבודה שלכם. יתרה מכן, להיות עם יד על הדופק כי העשייה שלכם מגיעה אף היא ממקום של הגשמה והנאה, אחרת, כדאי לבדוק האם בכלל בחרתם במקצוע הנכון עבורכם לעיסוק כפרילנסרים.

עם פיג'מה, ללא איפור

כחלק טבעי הקשור עם סדר היום, ההתנעה הראשונית היא החשובה, כמו שאומרים "לקום ברגל ימין". אם נשארת עם פיג'מה עד עשר בבוקר, יכול ויהיה לך קשה לשנות להופעה מכובדת יותר, בין אם מבחינה מנטלית או מחשבתית. אך ללא ספק, הלבוש החיצוני משפיע על התחושה הפנימית שלנו. גם אם אנו עובדים לבד ומהבית, מנח הישיבה והעמידה שלנו יהיה שונה עם סוג נעליים וסגנון לבוש שאינו בהכרח איזור הנוחות שלנו. היציאה מאזור "נעלי הבית" צריכה לקרות גם במישורים הבסיסיים הללו של התארגנות ליום עבודה, כי זו מסייעת לנו ליצור את המחויבות והרצינות כלפי עצמנו.

בניית עסק ועמו גם השם שלנו כמקצוענים דורשת השקעה, ואנו צריכים להיות הראשונים שמבינים את הערך המוסף אותו אנו מביאים ללקוחות שלנו. במידה וניראה מרושלים, אנו עשויים לחוש בחוסר רצינות, מחויבות ומשמעות, וכך גם לתת למחשבות מעין אלו להשפיע עלינו. אז גם אם אנו בבית, ואפשר ללבוש משהו נח יותר כדי לאפשר ישיבה ממושכת מול המחשב, עדיף שזו לא תהיה הפיג'מה ולו רק לשם התחושה. וכן, מומלץ על פי רוב לנשים, להתחדש עם איפור, בושם או תכשיט בכדי לקבל, גם אם באופן מלאכותי, תחושה של התארגנות ליום עבודה מחודש, שונה מיום האתמול, ולהאיר פנים לא רק לבני ביתנו אלא אף לעצמנו, למרות שהמפגשים הללו נעשים באופן נדיר עם הבטה חטופה במראה!

בדידות

יצא לי לדבר עם אנשי מחשבים שבאמת ובתמים מסוגלים לשבת יום שלם מול המחשב ואפילו הרבה יותר מכך: יכולים לעבוד ברצף 48 ואף 72 שעות, עם תנומה קלה מדי פעם וארוחה חטופה או חטיפים כארוחה. צלצול בנייד רק מסיח את דעתם ומבחינתם השיחה עם המחשב, תובענית ומאתגרת ככל שתהא, עונה להם על איזשהו צורך - מקצועי, אישי או שניהם יחד, המעניק להם הגשמה וממשות. כך הם חשים בתנועה ובעשייה. אולם, יצורים 'חברמניים' הזקוקים לשיחה ולאינטראקציה בין-אישית כאוויר לנשימה, עלולים לחוש בדידות וממש להצטרך להשלמה של החלקים האלו במהלך היום-יום - להבעה עצמית, לביטוי וורבלי ולמשוב מיידי מהסביבה.

מכאן נובע כי טיפוסים חברתיים ייטו לבזבז זמן בלתי מבוטל בשיחות טלפון אישיות, מה שלא היו עושים בכמות כזו לו עבדו במשרד, וכך זמן יקר של בוקר אוזל כאשר אמנם ענו על הצורך החברתי המתואר, אך הזניחו את העשייה - היא העיקר! ראשית כדאי לבדוק עד כמה אנו יצורים חברתיים. יש מי שטוענים כי הם זאבים בודדים אך מסתבר שגם אם עבודתם בארגון נעשית באופן מאד אוטונומי ואינדיבידואלי, בבואם לעבוד כפרילנסרים, הם עלולים לחוש געגוע לעובדה כי יכולים היו לצאת להפסקה ולפגוש בעמיתים לעבודה, וכן יכולים היו לבחור האם לצאת עם כולם לצהריים או להתלוות לחבר כדי להביא קפה וכדומה. כלומר, יכול להיות שהיום הסביבה החברתית שלך נלקחת כמובנית מאליה, ובמבט אחורנית יתגלה כי פספסת רשת חברתית ממשית, שמתרחשת במציאות היומיומית בעבודה, ופעם זכית להיות חלק ממנה.

כיצד ניתן להתמודד עם האתגר החברתי אם בכל זאת בחרת בדרך העצמאות התעסוקתית? כדאי לדאוג לבצע את העבודות במקומות המקנים תחושת חברתיות כגון בתי קפה, ספסלי פארקים או מתחמי עבודה למיניהם, על מנת לחוש באינטראקציה שכזו יחד עם עבודה יחידנית. נוסף לכך, כדאי עד כמה שניתן לשלב את העבודה עם שיחות טלפון ופגישות פרונטליות, וכך לוודא כי אין אנו מדחיקים איזשהו צורך שהוא חלק מאתנו, באופן טבעי, ועל הדרך משקיעים בלקוחות שלנו.

לקום מהכיסא

שילוב פעילות גופנית אף היא חשובה ביותר, וגם אם זו לא נעשית מחוץ לבית ממש מומלץ לאמץ אותה כחלק מהרגלי העבודה בשגרה. ביצוע תרגילי מתיחות על הכיסא או על מזרן, לא רק שמוסיפים לאיכות החיים, לתחושות חיוביות כלפי עצמנו ולחידוש אנרגיה, אלא עשויים אף להיות כקרש הצלה מנזקים בריאותיים חלילה לטווח הרחוק. כידוע, כאבי גב ושכמות, ברכיים ומפרקי ידיים, נובעים עקב שעות עבודה מרובות בישיבה מול המחשב.

אין ספק כי גם זה קשור בעניין ההקפדה על סדר יום, הנעה עצמית ומשמעת בלתי מתפשרת, כמצוין לעיל, שהרי גם הטרחה בהגעה לשיעור פילאטיס, בין אם עובדים כעצמאיים או כשכירים, ודאי באה על חשבון זמן בו יכולנו לעשות משהו אחר. אולם ההבנה וההכרה בחשיבות העניין, לטווח הארוך והקצר, עשויות לעודד אותנו לפעול ולעשות כן באופן קבוע, שהרי ההתמדה היא המפתח להצלחה בכל המישורים, וודאי גם בבריאות הגופנית שנשמח לראות ולחוש בה תוצאות נהדרות!

לדעת לעצור

אנו יכולים לדעת מתי יתחיל היום שלנו אך עשויים לשכוח מתי החלטנו שהוא ייגמר, ובמידה ורוצים להספיק כמה שיותר, להיכנס למעין שגרת עבודה אינטנסיבית וחסרת פשרות. חשוב לדעת לעשות הפסקת צהריים, לקחת מנוחה, וגם בסוף היום, לסגור את המחשב ולהימנע ככל הניתן ממצב בו המחשב ואנו יחד כל היום. כלומר, הפסקת אוכל משמעותה ריכוז במזון ובאכילה, ושיחת טלפון הכוונה שמתבצעת באופן שתשומת הלב והקשב שלנו נתונים בשיחה ובאדם עמו אנו מדברים. באם לא כך, אנו למעשה כל היום במעין 'לופ' עבודה מתמשך ומתיש ובסופו של דבר זה עלול לעבור את הסף. נכון, זו בעיה שיכולים להיתקל בה גם אם עובדים במשרד מחוץ לבית, אך כאשר הלחץ נובע מהמחשבה כי אם אעשה יותר, ארוויח, יכול להיות שבטווח הקצר צדקנו אך בטווח הארוך נזדקק לחופשה ארוכה כחלק מהפתרונות להתמודדות עם סטרס בעבודה...

זמן איכות

בהמשך לאמור לעיל, רצוי להקדיש זמן איכות ולתכנן את הזמן כך שגם נוכל להגיע לשמחות ולאירועים משפחתיים. גם ההשקעה בשאר האספקטים בחיינו כגון בילוי זוגי ויחסים עם קרובים לא צריכה להילקח עקב השקעתנו בעסק החדש. נכון שבנייה דורשת מאמץ גדול ותשומת לב רבה, אך את החוויות החשובות אנו נזכור טוב יותר מאשר את התהליך שנעבור ממילא, והן גם המסייעות לנו לקחת נשימה ולהבין היכן אנו עומדים מבחינת ההתקדמות שלנו אל עבר המטרה הרצויה - למצוא את הייחודיות שלי כפרילנסר, להגדיל את העשייה, את מאגר הלקוחות ולשפר את המוצר, השירות וכו'. וכפי שנאמר וראוי לחדד, ככל שנבנה את המסלול שלנו באופן הנכון כך שהשגרה שלנו נשארת שפויה, נהיה שמחים ושלמים עם השינוי המתחולל, ולא נביט לאחור בתחושה כאילו שהמעבר אל עבר עצמאותנו הכלכלית בא על חשבון צרכים בסיסיים כגון הקפדה על שעות שינה, תזונה נכונה וכדומה.

הקפדה על סדר וארגון

הדבר נשמע כברור מאליו אך כאשר המרחב הפרטי, ביתך מבצרך, הופך להיות כעין משרד קטן, אפילו אם זו פינה צנועה לכאורה, כעבור מספר חודשים היא תהפוך למשרד החדש שלך. גם אם הכל שמור על המחשב בתיקיות ולא בקלסרים, עדיין יש להקפיד לערוך מעקב אחר תשלומים, לשמור קבלות של הוצאות ולהיות כל הזמן ערני ומודע לעובדה כי הנך מנהל עסק. אם נסעת במונית לפגישה ושכחת לבקש קבלה, הרי לך הפסד בהכרה כהוצאה. לכן, ההתנהלות כפרילנסר שונה בתכלית מעבודה בארגון. כשכיר, כאשר נמצאים בבית אז נכון שיכולים להתקשר אלינו מהמשרד ויש מצבים, לא מעטים יש לומר, בהם אנו נדרשים להתחבר מהמחשב ולהמשיך לעבוד, אך הגבול בין המרחב הפרטי לארגוני, עד כמה שמטושטש, עודו שריר וקיים. כאשר אני פרילנסר, זו עבודה במשרה מלאה, תרתי משמע, אין באמת חופש, אלא אם קיימים גבולות ברורים שהקפדת לעמוד עליהם, כגון שבתות וחגים. למעשה, פרילנסר כל הזמן מייצג את העסק שלו, ובמידה ובמהלך חופשה שואלים או מבקשים ממך להתייעץ בנושא בו הנך נחשב למומחה, אז ודאי שעליך להיות מפוקס ולענות בהתאם. אי אפשר לומר "כן אבל עכשיו אני בחופשה אז עדיף לדבר על זה כשאחזור." יכול להיות שמדובר בלקוח פוטנציאלי שילווה אותך לעתיד הרחוק, ושווה להשקיע כמה דקות שיחה של ראיון טלפוני.

ניהול זמן ומשימות תוך שמירה על איכות החיים. מיומנו של פרילנסר

דואליות

יש כל כך הרבה ניגודים בעבודה כפרילנסר. מצד אחד אני עובד לבד ויכול להרשות לעצמי לקחת הפסקת צהריים ב- 11 בבוקר או ב-  15 אחר הצהריים, אך מצד שני אני מחויב לפיתוח מקצועי כל הזמן. מצד אחד אני צריך ליצור גבולות ברורים בין המרחב האישי שלי כדי לקדם את עצמי גם במישורים נוספים כגון משפחה, תחביבים, פיתוח אישי וכדומה, ומצד שני אני כל הזמן צריך לתת מעצמי ולהיות 100% מקצוען ולעמוד מאחורי מה שאני מתאמץ לשווק ללקוחותיי. בתוך כל זה יש כל כך המון עבודה שאינה קשורה כלל למקצוע שלי (ועל כך בנקודה הבאה)!

מה לי ולשיווק?!

רימה היא תופרת. כבר 15 שנים שהיא עוסקת בתחום בהצלחה מרובה. יחד עם זאת, ככל שעובר הזמן, היא רואה כי נדרש ממנה להמציא את עצמה מחדש - לחדש מודעות לתלייה בלוחות מודעות בתשלום, להשקיע בגרפיקה ובניסוח, לפתוח פייסבוק ואינסטגרם ולהעלות תמונות ותכנים, לבקש פידבק מלקוחות ולוודא כי הם מרוצים, ויחד עם כל זאת, להמשיך ולתת שירות מצוין ומקצועי. הדרישות שנובעות מהתמורות שחלו בשוק ובעולם שהפך גלובלי, מהוות מטרד מעיק עבור לא מעט עצמאיים שבחלוף השנים מעדיפים להוריד הילוך, רק בגלל המרדף אחר היעד הבלתי פוסק "להמציא את עצמי בכל יום מחדש."

אותם בעלי עסקים מוכנים להתפשר על המשכורת, לחזור או לעבור להיות שכירים, ולהשאיר את היותם כבעלי מקצוע 'על אש קטנה', ומצידם "שימשיך רק מפה לאוזן". למה?! כי התעייפו מלתחזק את העסק בכל המישורים הנדרשים כיום כדי להיראות ולהישמע.

לכן זו ללא ספק נקודה מהותית שכדאי לחשוב עליה לפני שעושים את הצעד אל עבר העצמאות הכה מדוברת, כי נראה שבמוקדם או במאוחר תצטרכו פשוט להיות שם, באונליין, במדיה החברתית, ולמצוא את הדרך הייחודית שלכם להשמיע את קולכם... השאלה האם אתם מוכנים לזה?!

אם הגעתם עד לכאן, אז נגיד זאת בפשטות

במקרה ועולים בתוככם קולות שליליים וספקות לגבי ניהול עסק עצמאי, אם המילים רואה חשבון, יועץ משפטי, מיסים, דו"חות, לקוחות, תלונות, ביקורות, תגובות ברשתות, מרתיעות אתכם - אז תבינו עד כמה הרושם הזה שנוצר לגבי פרילנסרים, כאילו הם במעין חופש תמידי, הוא שגוי. לא מזמן חבר שיתף אותי כי היה רוצה לקחת את הילד שלו לגן, וזה לא קורה, כבר שנים. מי שעושה זאת עבורו זה הילד הגדול שלו, מכיוון ששני ההורים מחויבים ללו"ז מאד נוקשה. אז נראה כאילו הדברים הפשוטים של להלביש את הילדה לבית הספר, הם החלום והיעד שאותו אנו מפספסים כאשר אנו עובדים בארגון ומנהלים חיים כשכירים. במציאות אין פתרון אחד. בן אדם כנראה צריך להגיע להשלמה כי היכן שהוא נמצא ומה שהוא עושה זה מה שטוב בשבילו. אמרתי לחברי שיכול להיות שאם הוא אכן היה עובד מהבית ולוקח את הילד שלו לגן, זה היה אמנם עונה לו על הצורך שנותר חסר, אולם ההגשמה העצמית לעבוד כמהנדס לא בטוח שהיתה מושגת ומתגשמת בצורה כה מוצלחת, ויכול להיות שאז התסכול היה הרבה יותר מורגש. הכל שאלה של במה אנו בוחרים להתמקד.

הנעה עצמית ומשמעת פנימית גבוהה

לכן למעשה הגיעה הכתבה הזו. להבהיר כי עבודה מהבית - עד כמה שמהווה נתח משמעותי מעולם העבודה, וצפויה להמשיך ולצמוח, כאשר אין ספק שיותר ויותר אנשים ששים לפנות לכיווני תעסוקה עצמאיים, וכך מקומות עבודה מפספסים מועמדים איכותיים שפשוט יצאו מהתחרות אל עבר עצמאותם - היא לא בהכרח נוצצת כפי שנדמה. לפעמים אנשים עצמאיים עובדים קשה הרבה יותר משכירים ועל עניין הרווח (כלכלי או כל שהוא) גם כן ניתן להתווכח.

בנימת סיכום

אין המטרה כאן היא להניא אתכם מלפעול בנושא, אלא בעיקר להרגיע את כל מי שלא נמצא שם, שיכול וזה הדבר הטוב ביותר עבורו. ומי שחותר לעבר המטרה הזו, כדאי שישנן את הסיבות מדוע לא, ויענה לעצמו האם הוא מוכן לאתגרים במגוון המישורים המתוארים לעיל. מה גם שמי שמרגיש שרוצה להתפתח בעתיד באופן עצמאי, יכול לשלב בין עבודה כשכיר לפרילנסר, או להתחיל עם בניית תכנית אסטרטגית, סדנאות ותרומה לקהילה בתחומו, וכך לבדוק כיצד והאם נכון לו להתחיל במסלול אל עבר המטרה. אך אל לו להתבלבל כי מדובר בחופש, אלא בפתיחת חזיתות נוספות ובהן שיווק, ניהול זמן, סדר וארגון וכל המצוין לעיל, כדי לבנות את העסק באופן הנכון והטוב ביותר, בהצלחה!

One Reply to “עבודה כפרילנסר, למה לא?”

  1. זו שאלת השאלות היום, והגם שעוד לא קבלתי החלטה סופית ואזרתי אומץ להמריא בעצמי, שמחה לומר שנעזרתי בחומר במאמר כדי להתגבש בעוד שלב בדרך לשם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *