לחץ הינו אחד מארבעת הגורמים שעלולים להביא עובד לאבד את משרתו. יחד עם חרדה ודיכאון נראה כי מדובר בתופעות הנפוצות ביותר בשוק התעסוקה. יש לך את המשרה הכי מבוקשת, אך התחושה היא כי אין לך זמן לשום דבר שחשוב לך מעבר לכך, ואפילו זמן מועט מדי בכדי להספיק את מגוון המשימות המוטלות עליך במסגרת התפקיד.
המשימות מצטברות, פתאום מגיע פרויקט שיש לך בו חלק חשוב (כך מסתבר), נדרשת לקבל החלטות מהותיות שמערבות גורמים נוספים, יש לכך משמעות ארגונית, אחריות ואף פן של מנהיגות, והכל צריך להיעשות בזמן דחוק ובמצב פיזי שבו צברת חוסר בשעות שינה. נשמע מוכר?
בסיטואציה כזו בדרך כלל נחפש אשמים: זה קשור באופי המשימה, הבוסים המלחיצים, הזמן הבלתי הגיוני. כאשר למעשה, דרך ההתמודדות שלנו עם המצב היא כמו במבחן – אלו תנאי הבחינה, ובהם, יש מי שייקח את זה בצורה כזו שיעדיף להיכשל, ויש מי שיהפוך את זה ליתרון. עבור אחד זו סיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת, ועבור שני זו הזדמנות לצמיחה ואפילו זריקת מוטיבציה.
ניהול זמן ותיעדוף משימות הם כלים חשובים ועוזרים במצבים כאלו בהם נדרש לתמרן ולמעשה כמעט תמיד. עם זאת, עצם המחשבה, ואפילו קודם לכך, ההחלטה – מה אני רוצה, זה מה שקובע. אם אני רוצה להצליח עליי להתמקד בכאן ועכשיו. זה הפתרון האולטימטיבי להתמודדות עם לחץ בעבודה.
הלחץ הוא נתון. לעומתו, מה שנתון לבחירה ולתמרון זו תשומת הלב שלי- היכן היא מונחת כעת. לאן יש לנתב את הריכוז, את הזיכרון, את הכישרון! כל כדור שנזרק לעברי יכול להיות אתגר ויכול להוות איום. ההחלטה שלי אם לנסות לתפוס ולהצליח או לוותר מראש, לגמרי תלויה בי!
לחץ בעת משבר - מי שנשאר איתן, מרוויח
במצבי משבר, בייחוד אם מדובר בתקופה בה הלחץ כביכול משתלט, עשוי להיווצר מצב שמורגש בכל הצוות, המחלקה ואפילו הארגון. ניסיון החיים מלמד כי מי שנשאר איתן זה מי שמוכיח את עצמו. זה לאו דווקא הטיפוס המוכשר או החכם ביותר, אלא מי שהחליט לבחור כך. לעתים צריך אפילו להוריד את הראש, לתת לגל לעבור ולעלות שוב עם כוחות מחודשים ועם בנייה וחיזוק לנפש.
זכורה לי היטב סיטואציה בה עבדתי במסעדה והיו חסרים מלצרים. היה זה ממש מחסור רציני ומשמעותי שניכר בכל, בסרוויס עצמו, בסידור העבודה, ברמות המרמור ובקולות המרד שהחלו להישמע. בסיום אחת ממשמרות הערב, עם עזיבת אחרון הלקוחות, היינו צריכים לעשות סגירה. נשארנו שלושה עובדים ומנהלת משמרת.
כולנו סחוטים, עבדנו מהבוקר וזו משמרת כפולה. כעוסים, טרודים, עייפים וצריכים להופיע בבוקר למחרת שוב, כלומר עוד שעות ספורות בלבד. שניים הולכים הביתה, אחד נישאר. יחד עם המנהלת עושים מאמץ, כמה שאפשר, סוגרים פינות ומסיימים, עייפים אך מרוצים.
ודאי כי מי שנשאר הרוויח לטווח הארוך. אמון, הערכה, הבנה ואמפתיה גם אם לא יגיע למשמרת בוקר הבאה, גם אם יאחר בהמשך השבוע. הרגעים הקטנים שנראה שהכי קל ופשוט ואפילו הכי נכון להרים ידיים ולהגיד "די, עד כאן" הם דווקא זמנים בהם אפשר וכדאי לפתח הערכה עצמית וביטחון עצמי, לא רק של הסביבה בי אלא שלי בעצמי.
לחץ מוצדק לעומת יצירת לחץ באמצעות הדמיון
האתגר האמתי הוא כשאין כלים להתמודדות. כאשר הדרישות גבוהות מדי או שמצריך זמן רב להקדיש במתן מענה עליהן, וכשהדרישות מגיעות בתדירות מאד גבוהה עד כדי הפרעה למהלך עבודה תקין, אלו מעידים כי הלחץ אכן מוצדק.
אולם מחשבות על העבר, הרהורים על העתיד, זה טוב לעת ולמקום הנכונים. אחרת, זה גוזל זמן ובעיקר אנרגיה. את העבר כידוע לא ניתן לשנות ולעתיד הארגון ואף מקומי בו בדרך כלל מוקדשות ישיבות מיוחדות, אחת לתקופה, בהן עורכים תחזיות, ספקולציות ואנליזות. בהייה באוויר, הרהורים במשך זמן ממושך וגלישת מחשבות למחוזות מרחיקי לכת ללא מעצורים, זה דבר מסוכן, בעבודה ובכלל בחיים.
הסיכון בדאגת יתר ודרכי התמודדות באופן קונקרטי
נמצא כי אנשים שיש להם דאגת יתר, כלומר שהם מודאגים יתר על המידה, לא בהכרח לרמה חרדתית אלא מעבר לרמות הסבירות כך שזה פוגע בתפקוד, לא סובלים רק מנטאלית אלא גם פיזית: מערכת חיסונית חלשה יותר, השפעות על המערכת הקרדיולוגית, על העור ועל העיכול.
כדי להתמודד עם מעגל הלחצים הזה שבתוכו קיימים הרהורים ותהיות על העבר-הווה-עתיד, עד שמגיעים למצב שכביכול אין אפשרות להתמודד "עם הכל", כדאי לבדוק: האם הדרישות שלי מעצמי גבוהות מדי עד בלתי אפשריות? ייתכן כי המיומנויות המקצועיות שלי אינן בהכרח מספיקות וזה מביא אותי לתפקד במאמץ יתר?
לפעמים כל מה שצריך זה לשוחח עם מישהו – בן זוג, חבר, עמית לעבודה, מטפל, מאמן, מנטור, אח. לפעמים אנחנו נדרשים ללמוד להיות אסרטיביים, לדעת לומר לא ופשוט להציב גבולות. לפעמים צריך לדעת גם לבקש עזרה. לעתים צריך רק לאותת או לשקף לממונה שלי כי אני בסוג של overload. אולי יש פתרון מצדו, משהו שנמצא ממש מתחת לאף ואפילו לא חשבתי על זה, כי הייתי בעומס ממחשבות טורדניות.
יש פתרונות ללחץ, והם יכולים להימצא ברגע אחד, במקום ובזמן הכי לא צפויים ולהיות אפילו בנליים ביותר, כמו יום חופש או סופשבוע ארוך. כל מה שצריך הוא להרים דגל ולעדכן מענה אוטומטי בדוא"ל, בסגנון: יצאתי לנשום. מקווה לשוב בהקדם עם יכולת לקחת נשימה עמוקה יותר. תודה