המפתח לצליחת המשבר בידייך

בעלי עסקים, מנכ"לים ומנהלים יקרים, הגיע הזמן שבתוך הבית שבתוך הבית, יעמלו על הפתרונות האמיתיים כדי לצאת מהמשבר הזה מחוזקים. אם כן, כשאתה ספון בביתך, משולב ידיים, כדאי לך לצלול פנימה אל הבית הפנימי – הלב והמחשבה – ולמצוא את הכוחות, הערכים והדרכים החדשות בהן תפעל מהיום. כן מהיום. לא "כשהכל ייגמר", "כשנקבל את המימון", "כשנדע בדיוק מה קורה". אלא עכשיו. הנה חמישה צעדים מיידים לביצוע, וזו כהתחלה בריאה וחדשה, שתעניק לעצמך, לעובדים ולסובבים אותך, כמתנה!

לעשות דברים מהלב

מכירים את דרישת האבטחה שמבקשת שנסמן וי לצד המשפט "אני לא רובוט"? האמנם?!

אחד המסרים הבולטים העולים מפוסטים בתקופת המשבר שפקד אותנו מזה מספר חודשים הוא ההערכה לקיים. כאילו פתאום קם אדם בבוקר ומתגעגע לשגרת חייו הקודמת, לסביבת העבודה שלו, ללקוחות, לעשייה שהפכה לרגילה. שכחנו כמה התלוננו עליה, פרח מזיכרוננו כי היינו במרוץ חסר תקדים אל עבר מטרה לא ידועה, שהיום גם קצת איבדה ממשמעותה ומהרלוונטיות שלה. כן, למי ששכח, זו היתה הדרך – נהיגה על אוטומט והתנהלות לא פחות רובוטית ממנה. חוסר אותנטיות ביחסים בין קולגות, קרירות שנוצרה מתחרות בכל תחום, וניכור טכנולוגי בו בין היתר אימוג'י מחליפים הבעות פנים ומילים שפעם החלפנו איש עם רעהו.

העולם כנראה היה צריך להיעצר כדי שנלמד את הלקח הזה ונפנים אותו בצורה חדשה בחיינו, במקום עבודתנו וביחסינו עם הסביבה הקרובה שלנו ועם העולם בכלל.

לעשות דברים מהלב זה יכול להיות לשמור על שתיקה. אני לא חייב לדבר כדי להגיד דבר שלא באמת התכוונתי לומר. לעשות דברים מהלב זה לומר מילה טובה, מחמאה, אפילו שזו נאמרה חמש פעמים לפני שרציתי לומר אותה, וחששתי שמא תיתפס חלילה כחנופה. לעשות דברים מהלב זה להיות מוכן לקבל ביקורת ולקחת את הזמן לחשוב איך אני יכול לתקן את עצמי ואת מעשיי.

לעשות דברים מהלב זה לשאול את עצמי מה מנהל אותי? האם אני מסוגל לשדר טוב מתוך כנות ולא מתוך פחד, להביע את מי ומה שאני, ומה שהארגון שלי שואף להיות, מבלי לחשב חשבונות וכך לעסוק בשיווק בלתי פוסק כל הזמן, עד שאיני יודע אם המעשים שלי מגיעים ממקום נקי או מושפעים ונתונים למעשה בידי כוחות הפידבק של הסביבה (כמות הצפיות, התגובות, השיתופים, הלייקים)?

לא לקחת ללב

"למה לי לקחת ללב? יש לי דברים חדשים בראש!"

בדומה אך הפוך מהרעיון הקודם, לדעת לסנן את הכניסות והיציאות של דברים הנאמרים לי, אל ומחוץ ללב. להתנהל בחכמה זה בין היתר לדעת לעבור הלאה ולהמשיך קדימה. לא רק לא להגיב אלא גם לא לסחוב עמי כמסע כבד, דברים שמעיבים על הלב, על המחשבה, האנרגיה והמוטיבציה. מוטב שמה שעלול להוריד אותי ולהשאיר אותי כריק, יישאר בחוץ, בפי מי שאמר את שאמר.

כדאי שאשמור על טוהר הכוונות שלי והמחשבות שלי שיהפכו למעשים טובים וכך לא יתקלקלו רק מפני שמישהו פשוט לא על הגל הנכון כרגע. להיפגע זה עול. כמו לקחת מסר שנאמר ולבחור להניח אותו על משקל, ולהתחיל למדוד אותו – כמה זה נכון או לא נכון, כמה זה מכאיב ומפריע ומציק לי. ברגע שאני לא מקבל לידיי את שלא נעים ולא נכון לי, העול נתקע אצל מישהו אחר, שימצא לאן להעביר אותו. אני מלא ברצון להאיר מחדש את מערכת החיים שלי – ברמה המקצועית והבינאישית כאחד.

להשאיר את הפחד מחוץ לדלת

בהמשך לנקודה הקודמת, כשמישהו אומר לי משהו שאינו מוצא חן בעיניי אני יכול לבחור שלא לקבל אותו, ולומר לעצמי "זה שלו". מכיוון שזה מגיע מצדו ונובע ממחשבות, רגשות וקיבעונות שאינם שייכים או נוגעים אליי. לעומת זאת, כשאני מרגיש מוצף במחשבות העולות ממני, לכאורה באופן פנימי, במקום להתחיל להיכנס לסחרור שבסופו של יום אגדיר את מצבי כסובל מפניקה, מתח או חרדה, להבין שזה מקום שבו עליי ללמוד לשחרר. כתבנו לא אחת על עניין של הגדרת סדר יום ומשימות, וודאי שאלו כלים נהדרים כדי למלא עצמנו בדברים החשובים לנו ולדחוק הצידה כל מיני גורמי רעש והפרעות. וגם כאן כמובן מדובר באימון יומיומי ומתמשך שתוצאותיו לא מאחרות לבוא, כמו פעילות גופנית, שהיא אפרופו עשייה מבורכת בכדי להפחית ולהפיג מתיחות פנימית.

אמנם חוסר ודאות גורם לתופעות כגון פחד ופניקה, אך חשוב לדעת לצאת מהמערבולת הזו ולהיחלץ ממנה מבלי להוסיף עליה גם את התווית של לחץ וחרדה, כאלו שגם כשהמשבר ייגמר, יהיה קשה לצאת מהם. להבין שמדובר בקולות שנמצאים במחשבה ויש בכוחי לגבור עליהם באמצעות קולות נגד שלמעשה יחלישו את הרעש שיוצרת האנדרלמוסיה הסביבתית (והתקשורתית). לבדוק מי מרוויח מכך שאחיה בפחד ומי מפסיד אם אצא מכך, ולהפוך את היוצרות כך שאהיה המרוויח מהתחושות שלי, שהרי אושר ושמחה הם רגשות בלתי תלויים במציאות שלנו אלא הם החלטה!

לקחת פיקוד – לייצר ערך

יכול להיות שחלק ניכר של הפעילות העסקית שלי נעצר בעקבות המצב. אך כל עוד הרצון קיים, העשייה תימשך. השאלה הנשאלת היא באיזה אופן. כאן מגיעה המסקנה המתבקשת כי מדובר בהזדמנות לחשב מסלול מחדש וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות, ועכשיו, משום שהחברה שלי לא רק מייצרת מוצרים אלא ערך מוסף לכל מי שקשור אליה, עובדים ולקוחות כאחד.

יצירת ערך תורמת להידוק המחויבות הארגונית וליצירת קהילה, בין אם של לקוחות פוטנציאליים ובין אם בעבור העובדים. יצירת ערך היום מאפשרת לי לבנות מחדש את הארגון ולהובילו בכיוון הנכון אליו כיוונתי לכתחילה, ולא להעביר את המושכות לידי כוחות שונים ששוכנעתי כי עדיף שינוהל על פיהם. גם עכשיו ניתן לאחד את העובדים תחת מסר אישי, באמצעות הודעה בוואטסאפ, בלינקדאין או בפייסבוק, להשרות אווירה בטוחה ולהוות דוגמא חיה של מנהיגות מעוררת השראה.

דווקא עכשיו כאשר חסרה הנהגה כזו בנמצא, אנשים צמאים לה ויעריכו אותה פי עשרות מונים כאשר תבוא לידי ביטוי.

נדמה כי להמון נמאס לתעות אחר המדיה המתעתעת בנו כעדר חסר דעת. הגיע הזמן להסיר את המסכות. להודות כמנהלים, כי הנסיבות ערערו את השגרה אליה הורגלנו והתרגלנו, אך יחד עם זאת, להציג גם את הצד שהתגלה כיציב, את מה שלא ניתן לשבר ביום אחד – את הרוח המפעפעת בנו, את היסודות הארגוניים החזקים, אותם אנו כבעלי עסקים מבקשים לשמר ולבנות מחדש, הם המהות המתחדדת ומתבססת בצורה איתנה נוכח גלי המשבר.

להתמודד בכל יום מחדש

כל הנקודות עליהן דיברנו הן חלק מהתמודדות מתמשכת שכנראה ניאלץ לסגל לעצמנו גם בחודשים הבאים. אם כך מדוע ההתמודדות היא גם כנקודה בפני עצמה? משום שהתמודדות היא החלטה יומיומית ואף רגעית. התמודדות היא איך אנו מנהלים חיי שגרה, מתנהלים בלחץ, פועלים על פי סדר יום ומבצעים משימות. התמודדות היא תהליך ארוך שאולי בדיעבד כעבור שנים ניתן יהיה לספר עליו כתובנות שהרווחנו מהעבר, לערוך אותן ככה באופן מסודר ואפילו נוסטלגי ולספר לנכדים איך יצאנו מהמשבר.

אך הכוונה במילה "להתמודד" היא גם בפני עצמה. כלומר, זו בחירה יומיומית כיצד לקחת מהנקודות המצוינות לעיל ולבחור דרך להתמודד, אך זה גם כמסע בפני עצמו. בכל רגע נתון ועם כל שאלה שעולה בי, אני נדרש להתמודד: אם יש בי פחד אז מותר לי לפחד ואם יש תסכול מותר לי להביע אותו. זה בסדר לגלות חולשה. זה אנושי. זו ענווה. להודות כמה אני קטן וחסר משמעות תחת כוחות שכל כך הרבה יותר גדולים ממני. מותר לי לעצור ולחשוב, נוכח הקשיים והאתגרים כמה אני מוכן לתת מעצמי כדי לעבור אותם, עם מי אני הולך לעשות זאת וכיצד, באופן הפרקטי, האם אמשיך להעסיק שכירים או אעבור לעבוד מול פרילנסרים, האם אני הולך לבנות הכל מחדש לבדי או עם הצוות הקיים, וכו'.

מה שחשוב הוא להבין שזה חלק מהמסע בדרך החדשה שאליה הגעתי וכל יום שבחרתי נכון הוא יום שהתמודדתי כראוי, גם אם זה לא משתקף כרגע מחשבון הבנק או מצמיחה במספר העוקבים, העובדים או הלקוחות שלי. אם קיבלתי שיעור אחד והוא לעבור את היום תוך ניהול הארגון באופן ההגון והישר ביותר, שמבחינתי זו הצלחה, אז זה שווה הון בל יתואר, לעומת כל אותה תקופה בה היתה תפוקה יפה אך כל עוד לא הערכתי אותה ולא פעלתי בערנות כנה, התנהלתי כמו רובוט, על אוטומט. אז איפה בדיוק הייתי עד עכשיו? איני יודע. טוב שהתעוררתי. בוקר טוב עולם!