משמעות בעבודה חשובה לעובדים יותר מכסף. כך כפי שפורסם בכתבה ב- The New York Times תחת הכותרת "עשיר, מוצלח ואומלל" והוצג בלא מעט שיחות היום בלינקדאין, רובם ככולם של המגיבים מסכימים עם הנתון כי 9 מתוך 10 אנשים מעדיפים עבודה מעניינת ומאתגרת מאשר שכר גבוה אך חוסר סיפוק לצדו. מגיבים משתפים ברשת סיפורים אישיים ובהם כי בפגישות מחזור, בהן התראו עם חברים מהעבר, גילו כי רובם ככולם מרוויחים אמנם משכורת יפה ומכובדת אך ממורמרים משום שאת מרבית שעות היום שלהם, בין 10- 12 שעות ליתר דיוק, הם מבלים בעבודה בתפקיד אותו אינו מחבבים, בלשון המעטה. לפיכך, אנשים יעדיפו לעבוד בעבודה פחות מתגמלת ולו שיהיה בה ערך מוסף, משמעות, משהו שיתרום לפיתוח הכישורים האישיים, רק לא להרגיש כאילו שהם "מבזבזים את חייהם".
אחד המרכיבים הבולטים שמספקים שביעות רצון וביטחון עצמי במקום העבודה ובתפקיד, הוא עניין האוטונומיה האישית. ראשית, הגדרת תפקיד יוצרת סוג של מסגרת לה גבולות ברורים, מה חלק מתפקיד העובד ומה לא, מה שייך למחלקה X ומה שייך למחלקה Y. הדבר אמנם עלול לגרור גם התנהגויות פחות רצויות, למשל, תגובות 'ראש קטן' כמו "זה לא בטיפולי" ולכן גם לשאלות שיש לי עליהן תשובה, אני עשוי לבחור שלא לענות משום שאני נמדד על מה שכן מוגדר כחלק מתפקידי (וזה באמת עניין שכדאי לטפל בו בייחוד בחברות בהן הגדרת התפקיד נוקשה מדי והעובד לא מוערך ו/או מתוגמל עבור עזרה לעמיתיו ועבור קידום העבודה השוטפת). יחד עם זאת, הגדרה ברורה של התפקיד גם מבהירה בכל שלב במשימה מיהו בעל התפקיד האחראי, וכך הסיכויים כי היא תושלם מתחילתה ועד סופה, גבוהים יותר.
כך נמנעים תרחישים בהם עובד עמל על איזשהו פרויקט, ובתוך כך אחראי על שרשרת של פעולות, ולפתע מתחוור לו כי משהו בתהליך העבודה שונה על ידי המנהל, והוא אפילו לא ידע על כך. בסיטואציה כזו, עובד יכול להרגיש כאילו הקרקע נשמטת תחת רגליו. לא רק שהוא חש תסכול עצום ומבין כי הדברים אינם פועלים באופן מאורגן ובסדר המסוים כפי שנקבע וכפי שלימדו אותו לפני שנים. אלא, ההתנהלות הכאוטית הזו מבחינתו, מותירה אותו בתחושות של אי וודאות וחוסר ביטחון, ומעתה כנראה שישקיע את מירב האנרגיה שלו, הקשב והריכוז, בבדיקות שמסיטות אותו מהמיקוד במטרה. למשל, יבקש להבין, האם הוא בעל אוטונומיה על תהליך העבודה או שמא יש חוסר הלימה בין מה שקורה עם המלאי לבין מה שמתועד במערכת. אולי התקבלו החלטות חפוזות שנוגעות למשימותיו והוא טרם עודכן על כך… בעוד שבוודאי כי אותה אנרגיה הייתה יכולה להיות מנוצלת לתועלת החברה. כך, בעניין שיכול להיות קטן, חד פעמי ואפילו חסר משמעות, הטפל הופך להיות העיקר. ולבסוף, פועל יוצא של התנהלות כזו באופן חוזר ונשנה, יהיה בדרך כלל חיפוש עבודה מצד העובד, תוך כדי הישארות בתפקיד.
דבר נוסף שאוזכר בתגובות למאמר הוא החשיבות של הסביבה החברתית. לא מדובר רק על איכות האנשים או על האווירה החיובית, אלא על העובדה כי לא אחת אנשים נרתעים מפוליטיקה ארגונית, וברגע שהם מבינים כי כזו כבר נוצרה והיא אינה לרוחם או שמא, הם אינם חלק ממנה וגם לא מעוניינים להשתייך אליה, בין אם משום שמדובר על ערכים שאינם הולמים את ערכיהם מבחינה אתית, או בין אם משום שהם לא מוצאים לנכון כי על מקום העבודה לשמש מגרש מיני-פוליטי לשם קידום עניינים אישיים, ומעדיפים להשקיע את כישוריהם לטובת קידום ענייני החברה.
סוגיית הפוליטיקה הארגונית מורכבת אף היא במיוחד, משום שכפי שאומר המשפט שנטבע על ידי קרול האניש, אמנם בהקשר לפמיניזם אך רלוונטי מאד גם לכאן: "האישי הוא הפוליטי". אנשים העובדים בארגון מחליטים זאת משום שברצונם לממש את כישוריהם, להתפרנס ולהתקדם מקצועית. התפתחויות פוליטיות מסוימות מגיעות לפעמים לרמות שהן מאיימות ומעיבות על ההשתייכות לארגון, לא רק ברמה התרבותית- ארגונית אלא אף ברמה התפקודית, משום שהן מהוות מעמסה לא אחת. כשכל צעד שרוצים לקחת קשור עם קבוצה משפיעה או עם אישיות בכירה ולפיכך יש לחשוב מספר פעמים ולג'נגל כדי שלא לפגוע או לדרוך על כל מיני יבלות חסרות כל קשר ועניין למהות העבודה, אלא מעורבים בהן מאבקי כוח ומעמד, תהליכי עבודה נתקעים, מוקפאים או נעצרים וכל השותפים במלאכה עשויים להיות מאד מתוסכלים מכך.
לעניין זה צריך להקדים תרופה למכה ואם אפשר לעשות זאת לכתחילה דרך מערכת הגיוס, מה טוב. משלבי הגיוס הראשונים, צוות מיומן יכול לזהות כישורים ותחומי עניין של מועמדים. וכפי שאפשר לאבחן אנשים שיהיו מנהיגים ומובילים באופן חיובי, וטיפוסים שלמרות האתגרים יישארו יציבים ונמרצים, אפשר לאבחן גם להפך וניתן אף לדון בסוגיות כאלו ואחרות בראיונות מתקדמים, על מנת לייצר אבחון נכון, שיספק תובנה לגבי תחומי העניין של המועמד בעבודתו.
האם המועמד עשוי לראות בסביבת העבודה כהזדמנות ליצירת קליקות לשם קידום מקצועי? אם התשובה היא כן בסבירות גבוהה וההחלטה היא לייצר ארגון שטוח ככל הניתן אז ייתכן כי מועמד כזה אינו מתאים לאווירה הארגונית הרצויה. מאידך, ישנם מנהלים ומגייסים שדווקא תרים ברצון אחר מועמדים כאלה.
לעניין פיתוח כישורים ומיצוי הפוטנציאל המקצועי, שזה למעשה החלק הנכבד בנושא המשמעות התעסוקתית, הנידונה בכתבה בטיימס, מובן כי מבחינת העובדים של ימינו, זהו החלק המהותי. לכן, יש לקחת בחשבון את ההשלכות הנכבדות של תוכן קורות החיים שלכם, ואת כלל ההתנהלות הראשונית אל מול המגייסים, בין אם מדובר בצוות גיוס חיצוני, פנימי או מנהלים ישירים.
כמשל החכם באדם, שלמה המלך: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי). כך מסמך קורות החיים שלכם משמש למעשה כמראה. ככל שבקורות החיים שלכם תשקפו יותר את היותכם "כלבויניקים" כלומר, בעלי יכולות רבות ומגוונות כדי לשכנע את המגייס בכישוריכם ועל ידי כך להתקבל למשרה הנחשקת, כך תידרשו בעתיד למטלות אמורפיות שאינן ממקדות אתכם למטרה העיקרית שתקדם את הקריירה שלכם.
יתרה מכך, הדבר עלול לגרום לכך שיחסית לשאר העובדים בצוות, אתם תידרשו להיות זמינים ונגישים בכל עת, גם בהפסקת הצהריים ולעתים גם לאחר שעות העבודה או ביום החופשי, "רק לשאלה קטנה…" כי הרי רק לכם הכישורים הספציפיים אותם הגדרתם בשלב הקבלה לעבודה.
לכן, כבר לכתחילה במסמך קורות החיים ובראיונות העבודה, מי שיודע כי עלול להיות מתוסכל אם אופי העבודה ומשימות התפקיד יהיו שונות ובלתי צפויות לעומת מה שנקבע עמו לכתחילה, צריך לשדר את המסרים האלו כי מאד חשוב לו להבין בדיוק מה מצפים ממנו, מה דורשים ממנו, מה הוא מוכן ומה אינו מוכן לעשות.
כשקורות החיים ממוקדים וניכר כי כלל המאמצים מוקדשים למילוי התפקיד כדי להשיג את מטרות החברה ולמלא אחר האסטרטגיה שלה, יעדיפו לבחור במישהו אחר כדי לעשות את המשימות סביב, ואתכם כדי למלא את המשבצת אליה אתם מתמיינים ובה שואפים להשתלב. כך משיגים לא רק את המשרה אליה אתם מכוונים אלא תחושת משמעות בעבודה כי באפשרותכם למצות את עצמכם מבחינה מקצועית ולא לבזבז זמן לריק על משימות שוליות.
זה נכון שחשוב לא פחות לעזור ולתרום, אך במקרים בהם עובד מגלה תוך כדי כניסתו לתפקיד, כי למעשה חלק מהעבודה דורשת ממנו לעשות דברים שלא צוינו מראש (כגון עבודה פיזית), ועכשיו הוא מגלה כי הפן שחשב שיהא שולי לעבודתו, הוא העיקר, האכזבה גדולה, המוטיבציה כבר צונחת במהירות שיא מטה, ושוב עשויים להיכנס למעגל מחפשי העבודה.
באופן נדרש והכרחי לא פחות, מנהלים מחויבים להכין משימות מראש, להעביר את המסרים שלהם באופן ברור, ולוודא כי אם לא הובנו כראוי, עובדים ירגישו מספיק בטוח כדי לשאול ולעמוד על כך שהם מבינים את המשימה ומוכנים לבצע אותה על הצד הטוב ביותר. התנהלות כזו תחסוך זמן ומשאבים, תהיה כמדיניות של דלת פתוחה להציף את הקשיים בעת קבלת המשימה ותוך כדי ביצועה, ותהווה דוגמה לאופן הרצוי מבחינת העברת מסרים ותקשורת בין-אישית יעילה, לטווח הארוך.
