רווחה, או בתרגומה הלועזי של המילה – Well being הכוונה לדאוג לטוב שבארגון שלנו. מילים נוספות בשפה האנגלית, המתארות את המושג, אכן גורמות לאנחת רווחה: אמידות, נוחות, נכסים, שפע, חוסן, שגשוג ופריחה. מה זה אומר לנו כאנשי משאבי אנוש ורווחה?
כפי שפינה שהחלטתי לנקות בביתי תהא מוארת ומבריקה, ותעיד על איזושהי התחדשות ותנועה ערה, כך באופן דומה, עבודה שנעשית בתשומת לב לפרטים, עם יחס, בדקדוק ובדיוק, תהא בולטת ומלאת חיות, ואפילו מעוררת השראה.
רווחה מתחילה בנתינה
בין אם זה סדר וניקיון, הקדשת זמן ומחשבה, השקעה היא באופן העבודה, באופי העבודה וראשיתה ברכישת כבוד לסובבים אותנו ובפרט לממונים עלינו.
אותם מצבים שלפעמים נדמה לנו כאילו הם מובנים מאליהם מרכיבים למעשה את פיסות היומיום שלנו. השיחות הקצרות ליד פינת הקפה, רגעי אתנחתא במהלך היום, ארוחת צהריים משותפת ואפילו הליכה במשרד בדרך לפגישה חשובה, או יציאה ממנה לקיום שיחת טלפון דחופה, גם אלו נספרים ונמדדים, מבחינת המשקל והחשיבות שיש לאופן ההתנהלות הכוללת שלי, לכל אורך היום במשרד.
מספר סיפורים ששמעתי במהלך עבודתי כמגייסת המחישו עבורי עד כמה חשוב לכבד את האנשים שאיתם ומולם אנחנו עובדים. לא רק את הלקוחות שלי שנמצאים לרוב מחוץ למשרד, אלא גם את האישיות שלטעמי היא אנטיתזה שלי ואפילו יושבת רחוק ממני, כך שלכאורה ניתן להתחמק מיצירת תקשורת עמה. כצורך בסיסי באדם, עובד ובפרט מנהל, רצונו במעט כבוד. ולו מעט.
אין מדובר בדברי הערכה ושבח שבאים מן החוץ, או במחמאות "כל הכבוד" שאומרים כדי להמריץ ילד קטן לחזור על פעולה חיובית. זו אמירת הבוקר טוב, הארת הפנים, החיוך, הנכונות, ההקשבה וההתחשבות. ניואנסים כאלו שכל אחד יודע היטב האם תוצאתם תעכיר או תטהר את האווירה. זאת למרות שלכל אדם יש חולשות ואנחנו מכירים פגמים וחסרונות רבים של חברינו לצוות, את שלהם אף יותר טוב מאת שלנו.
כמו כן, זה דורש מאמץ יתר ולפעמים זה קשה וחסרים המוטיבציה, הכוח והחשק כדי לגייס כוחות להתייחס ולהתייחס עד שנדמה כי אף אין לזה סוף… אולם, עובד שמטרתו לבנות את עצמו מבחינה מקצועית כדמות שכל הופעתה, תבניתה, צורתה, אופן דיבורה ואישיותה משדרים הצלחה, כדאי לו לחתור להאדיר את החזקות של האנשים שעובדים אתו ולהפך,
להמעיט מערכם של חסרונותיהם.
סביבת עבודה נעימה: בשביל לעבוד צריך כבוד
ההתנהלות ההתנהגותית הזו כדרך, אינה מניפולציה למען קידום מקצועי וכמובן שאף ארגון לא מעודד חנופה ללא גבול. בוודאי שאי אפשר להסתדר עם כולם וגם לא תמיד צריך. כמו כן, דברי אמת ניכרים ולכן לכל מילה טובה או גילוי אמפתיה ורגישות יש את גבול הטעם הטוב שלהם.
העניין הוא באנרגיה המועברת, המשפיעה על הנעת תהליכים דרך ובתוך מעגלי הקשרים בהם אנו נמצאים, שמופצת לעוד ועוד גורמים בארגון ויוצרת מערכות יחסים תקינות ואפקטיביות, וכך סביבת עבודה פרודוקטיבית של זרימה וחיוניות ולא של חסימה. זה לא פאנג שווי ולא טרנד רוחני חדש, זה בנייה של תרבות ארגונית, זו דאגה אמתית לרווחה בארגון, וזו למעשה לקיחת אחריות, בין אם כמנהלי משאבי אנוש ובין אם כמנהלי עסקים.
עובדה היא כי מדובר בצורך בסיסי באדם ולכן בכוחו לעורר פלאים במידה וניתנת לאדם תחושת הכבוד, כי קשובים לרצונו, כי מילתו נשמעת, כי יש משקל לדבריו ולמעשיו, ולהיפך באם לאו. אדם שמרגיש כי כבודו נרמס עלול להגיע למצבים קשים שישליכו על התנהגותו ואפילו על אורח חייו באופן עמוק וקשה ביותר. העובדה כי נושא הרווחה נמצא תחת משאבי אנוש הינה בעלת משקל רב, כי למחלקה הזו יש את האחריות לדאוג לתחושת הטוב של כל אחד ואחד במקום העבודה.
נכון, יש ולפעמים התנהגות כזו תלווה בהתנגדות. בין אם על ידי צוות שפחות נלהב מהרעיון, ובין אם על ידי גורמים שיש להם עניינים פנימיים בגינם נוקטים בהתנהגות או מדיניות כזו ואחרת, כלפי אנשים מסוימים בצוות או עם המנהל עצמו.
אך מי שחושב לטווח הרחוק ורוצה לבנות את עצמו כאדם שנח עם הבריות, מניח שיקולים רגשיים ופסיכו-אישיים בצד, וסולל לעצמו דרך להצלחה. רק בסביבה כזו בה אדם בטוח לנהוג כבוד בחברו לעבודה, ניתן לאפשר אווירת מקצועיות, ריכוז בעיקר ומיקוד במטרה.
כבוד, כאמור, הוא צורך בסיסי באדם, עד כדי כך כי חוקות של מדינות רבות מיוסדות על ערך זה. מי שמשקיע בתשומת לב, במילה טובה, ביחס, להרים דף שנפל כי הייתי בדרך, אפילו שזה לא נח לי כרגע, מאפשר אווירה בטוחה נפשית, סביבה ארגונית בריאה, תחושת חברות ושותפות, תרבות של שפע ושגשוג.
מי מאתנו שמגיע מעולם ה- HR ובכוחו להשפיע ביצירת תרבות ארגונית מעין זו, יהיה בבחינת משפיע חיובי ואינו מושפע משלילי, משקיע ואינו שוקע, אלא שט מעל פני המים. וודאי שיהיה, גם אם לא בפן המקצועי-ניהולי, מי שיוביל את הארגון ויצעיד אותו לעבר הפסגה הרצויה, ומעבר לכך, מכובד ומוערך.
