העולם לא ישוב להיות כפי שהיה. קולות ממנהטן: "לא נחזור לעבוד 12 שעות מהמשרד"

מאת: ג'ף

מנהטן של היום

שיחות רחוב שנשמעו מחברינו לצוות בארה"ב הביאו אותי לכתיבת הפוסט. כן, מסתבר שיש בימים אלו מי שמעיזים לשוטט ברחובות העיר מנהטן שיחסית לימים כתיקונם ניתן להגדירה היום כריקה ושוממת.

הבדיחה הרווחת כי ההצגה היחידה כיום בעיר היא כשעובר רכב עם לוחמי האש המפורסמים של

ניו יורק ומפעיל סירנה למרות שהוא כמעט היחיד על הכביש. מאז פיגועי 11 בספטמבר שאף לא השפיעו במידה שווה על כל חלקי המטרופולין התוסס, לא זכור מצב כזה מעולם, בעיר שנחשבת כמרכז העולם: לא מכוניות, לא אנשים ולא בעלי חיים. הכל דממה. מה שסייע לחברנו לצוות לדלות מספר מילים משיחת המרעים הבאה:

"אולי התפקיד הכי חשוב שלי הוא מה שהתחמקתי ממנו כשהייתי עסוק בלדאוג לפרנסה עבור ילדיי האהובים, והיום אני מגלה שאיפשהו החמצתי את המטרה"… "עכשיו זה הזמן להחליט איך אני מתכוון לחיות את חיי, לבנות את לוח הזמנים שלי על-פי סדר עדיפויות מתוקן, ולא לקחת מחויבויות שפירושן להפסיד עולמות כדי להרוויח את ה-ג'וב!"

"אם כך זה עובד- פגישות צוות אונליין, עמידה במשימות תוך עבודה מהבית, וחיסכון של זמן שיחות מסדרון, ריכולים וקשקושים, אין שום מוטיבציה לחזור ולעבוד יום שלם מהמשרד ולהפסיד עולם שבשבילו כביכול הקרבתי כל כך הרבה עד הלום."

כשנתעורר למציאות החדשה של אחרי המשבר, דברים ייראו שונה. יכול והמרדף אחרי האושר שנמצא אי שם בסוף גרם המדרגות התלול והמתפתל מעלה, כאשר בכל שלב נדרשים ליותר הישגיות, תחכום ואולי על הדרך גם לוחצים על אצבעות הרגליים של הרצים לידינו, אל עבר אותה מטרה נכספת, שנראתה פעם כברורה ומוגדרת – היום אנו מגלים שאולי האושר פשוט נמצא בידינו. ואם זה לא מספיק קרוב, הוא בבית.

הרי אם עבדנו 12 שעות מחוץ למשרד, בזבזנו את זמננו בנסיעות מתישות ובעמידה מייגעת בפקקים, הפסדנו את נוכחותנו ברגעים החשובים של התבגרות ילדינו הקטנים, או דחינו את החתונה בסדר העדיפויות לעומת תחושת הגשמה בקריירה, השקענו את רוב מרצנו בארגון מלא

אנשים שבמקום להיות אוהבים הפכו עם הזמן לאויבים (מבלי להאשים אותם, הם כנראה היו כמונו, כל אחד וסיבתו היא, מתוסכלים), והיום אנו נותנים כמעט את אותה תפוקה מהבית בזמן קצר יותר, ותוך כדי מנהלים שגרה וחיי משפחה.. אם כך, תודה על המשבר שפרץ ועורר אותנו להבנה הזו, כפי שאומרת הקלישאה הידועה – הפתרון נמצא אצלך.

כך, אנו גם מאפשרים למי שכן חייבים להיות נוכחים במשרד, להגיע לחברה במהירות ולחנות אל מול הכניסה לבניין. אף אחד לא רודף אחריהם כי אין פקחים, והיום השגרתי כנראה יכול להתנהל בשפיות רבה יותר מכפי שהכרנו. שלא לדבר על הספקי כביסה, בישולים וניקיונות, והקדשת יחס חמים ולבבי לבני הבית, המרוצים מאווירת המשפחתיות. זהו. עצרו אותנו מהמרוץ הזה של להיות הכי. הרי כבר מכותרות התקשורת המתאמצות בכל כוחן בשנים האחרונות, ניכר כי פיתחנו עור של פיל וניתן להגזים במילים רק בכדי לנסות לרגש, לזעזע, ובפרט לשגע את התודעה.