בעוד כשבועיים צפויה יציאה מן המשבר, באופן שיהא כמובן הדרגתי אך ממשי. חזרת הילדים למוסדות החינוך והשבתם של אלפי עובדים אל מקומות התעסוקה מהם הוצאו לחל"ת צפויה להתרחש בקרוב. עד אז, עוד חג לפנינו, ולרגל המועד שמסמל יותר מכל את היציאה מעבדות לחרות – קריעת ים סוף, נביא כאן מספר כלים בהם ניתן להיעזר ממש עכשיו, אפילו במחשבה ובתכנון קדימה, לקראת העתיד החדש שצפוי להתחיל תכף, בין רגע. באמצעותם גם נוכל להבין את הזווית החדשה שנגלתה לפנינו בתוך הימים הסוערים אותם עברנו כעם, כפרטים וכקהילה משותפת עם כל העולם.
תמיד יש מה לעשות
גם כשנדמה לנו שאין, אנו לא חיים בוואקום, ה- "יש" הוא המצב הקיים תמיד. לכן גם אם לכאורה נראה לנו כאילו שום דבר לא זז, תמיד מדובר במציאות סובייקטיבית לעיני המתבונן. ההחלטה באם להפעיל אנרגיה, לנוע ולהניע, לחדש ולהתחדש, נמצאת בידינו. בכוחנו להשפיע על המציאות סביב או לשקוע אל תוך הספה בעודנו מאפשרים לאינפורמציה שאינה בהכרח רלוונטית עבורנו להמשיך ולהיכנס אלינו ולהשפיע על נימי נפשנו באופן עמוק ביותר. אם כן, מה יש לעשות? מחד, למנוע כניסה של גורמים עוינים ובלתי רלוונטיים לחיינו, ומאידך להיות אקטיביים בכיוון שבחרנו בו כדי להתקדם. כך, להישמר לא רק מהנגיף, כפי שרובנו עושים בניהול אורח החיים הנוכחי אותו אנו מקפידים לקיים בזהירות, אלא גם להיות סקפטיים ולסנן את המידע אותו אנו מרשים לעצמנו להכיל ולקבל, שכן בתקופה רגישה כזו, כל דבר עלול להשפיע עלינו ולהכריע את היום – באם נעשה בו דבר משמעותי עבורנו, משפחתנו, הארגון והסביבה שלנו, או שחלילה נבזבז אותו לריק כיום חופש נוסף שכעין נכפה עלינו.
כפי המשל הידוע בו מסופר על שתי צפרדעים שנפלו לבור. אט אט התאספו סביבן, במעלה הבור, צפרדעים נוספות שתגובותיהן כמובן לא איחרו לבוא וזעקו להן בהיסטריה כי נראה שהשתיים לעולם לא יוכלו לצאת משם. שתי הצפרדעים בכל זאת ניסו להיחלץ וקפצו גבוה פעם ועוד פעם ועוד פעם. כבר בתחילה אחת מהן ויתרה על התענוג בעוד הצפרדע השנייה זינקה מעלה בניטור מרשים שהביא אותה אל מחוץ לבור. מה הסתבר? כי זו שיצאה מהמשבר הייתה צפרדע חסרת יכולת שמיעה, מה שהביא לה במקרה זה יתרון מנצח, המוביל אותנו גם לנקודה הבאה.
עמידה בלוח זמנים
אחד האתגרים בניהול זמן הוא לתכנן לוח זמנים באופן כזה שיהיה מציאותי. לא להעמיס על עצמנו דברים רק כי נדמה לנו שיש אפשרות להשיגם אך בפועל, כעבור יום- יומיים נעדיף להתחמק ממרוץ העמידה במשימות אליו הכנסנו את עצמנו. ניהול יומן בצורה חכמה מאפשר למבצע לעמוד במשימות, תוך כדי חישוב של אירועים בלתי צפויים כגון התארכות של אחת מן המטלות או כניסה של אירוע בלתי מתוכנן שמאלץ אותנו להפעיל גמישות להשלמת המשימה ביום שאחרי, או בהמשך. הסוד טמון באחד הערכים המפורסמים למי מאתנו ששירת בצבא, והוא דבקות במטרה. כמו שנאמר כי האדם הוא בעל היכולת הגבוהה ביותר כדי לפגוע בעצמו, וכך גם להפך, כדי לבנות את עצמו. אם אתה לא מחליט להישבר אף אחד לא יכול לשבור אותך. ברגע שאתה נותן יד או פתח, כמו תירוצים למיניהם, אז למעשה ויתרת על עמידה במשבר תוך מציאת פתרונות המצויים אצלך, ותגלה אותם כאשר תמצא את תעצומות הנפש שלך.
אם רק ניזכר ביום בו עמדנו בכל המשימות אותן תיכננו, מיד נחוש את תחושת ההצלחה. אנו נוטים להבטיח הבטחות ללא מעט אנשים הקרובים אלינו ולעשות שמיניות באוויר כדי לקיימן, אך אם נהיה יותר נאמנים לעצמנו, ונדע למצוא את הכוחות הפיזיים והנפשיים לנהל לוח זמנים תקין, פעיל ויעיל בימים האלו, נקבל יחד עם היציאה מהמשבר גם את המתנה הזו שלנו כלפי עצמנו, כיתרון על פני אחרים שלא בחרו בכך וכיתרון על פני מי שיכולנו להיות, אך לא ויתרנו ונלחמנו כדי ליהנות מאותה לימונדה עליה מדובר רבות כל כך, שנסחטה מכל הלימונים שנאספו בתקופה האחרונה.
צידה לדרך
כמו בכל מסע שנגמר יש דברים שאנו לוקחים עמנו כצידה לדרך. גם בסיומו של המשבר, יש דברים שהרווחנו שנרצה שיישארו – היחסים עם הילדים, האוכל החם, השפה המשותפת שפיתחנו עם בן הזוג, הניקיון, הסדר והארגון, הגבלת זמן הוואטסאפ שעשה לי כל כך טוב.. וכשנחזור למרוץ הזה, נבין שלא בכדי קרו כל המאורעות האלו ששינו את פני העולם מן הקצה אל הקצה, אלא שלבטח כדאי לנו לקחת את הצידה הנכונה להמשך הדרך כדי לא לחזור ולחיות כמו על אוטומט.
היחסים בין אנשים השתנו, הנכונות להקשיב, לתמוך, להיות לעזר וסיוע גדלה והתרחבה לממדים עצומים ומרשימים שבזמנים טובים יותר אף לא הכרנו, לא אצל הזולת ולא על עצמנו. כלומר, דווקא בתוך חוסר הוודאות והצמצום שנכפה, נמצא כי הגדלנו לעשות בבחירה בטוב – לראות את צרכי הכלל ולהיות שם בשביל הקרוב, הקשיש או השכנה, יותר משהיינו נכונים להיות עבורם אי פעם. אם רק את זה ניקח כצידה לדרך אז נרוויח להיות אנשים טובים יותר כפי שתמיד רצינו להיות ולכאורה לא מצאנו זמן לכך, ואם ישנם דברים נוספים, אז למרות ההפסדים בצד הגשמי, קיבלנו פי עשרות מונים בפן הרוחני ואת זה בעיניי שווה לקחת, לשמור ולנצור.
