גם אני השתתפתי בסדנת קו"ח – ומה לא לקחתי משם?

בזמנו, נכחתי בסדנה לכתיבת קורות חיים, כחלק מהליך חיפוש עבודה. היה נחמד לקבל הנחיות לפורמט מובנה ולהסדיר את הדרך הנכונה בה יש לחלק את המסמך. בהחלט קבלתי חומר למחשבה בתהליך, והבנה עמוקה יותר לגבי יתרונות שלא חשבתי כי נחוץ להוסיפם, כגון: ניידת עם רכב. אולם יחד עם זאת, היות וזה היה חלק מסדנה כוללנית למציאת עבודה, הרגשתי כי היה בה חסר, וליתר דיוק כי פורמט השיעור הוכנס לתוכנית כדי לצאת ידי חובה. שהרי בסדנה למציאת עבודה חובה לדבר על קורות חיים – אך בכנות, אם אין לכם דברים חשובים לחדד בנושא, עדיף לדלג.

כעת, אין מטרתי כאן להשמיץ אף גורם ואשמח להמליץ בחום על מעט לא אשיות מוכשרות בתחומן, כגורמי ייעוץ והכוונה שמעבירים גם סדנאות מעולות ובתוך כך את נושא קורות החיים, כהכנה לראיון עבודה. רק דבר אחד מאד חורה לי. נקודה ספציפית בתוך התחום הגדול הזה של חיפוש עבודה ובניית קורות חיים כמו שצריך, והיא – נושא הביטול. דבר שלא נראה טוב, או שאין בכוחו לעשות את הרושם הרצוי, מוסר מהמסמך כבהינף יד. אם יש איזו מילה ואפילו פסיק שמעלים יותר מדי סימני שאלה, הם מיד הופכים לחשד, ומוגדרים כגורם מפריע. גם אם מדובר בניסיון חיים משמעותי שהשפיע על היות המועמד האישיות המדהימה שהינו היום, הוא מבוטל ברגע אחד, תוך קביעה נחרצת: למחוק!

יכול להיות כדאי, הן כמגייסים והן כמועמדים, לשבור כמה מהסטיגמות השכיחות בנושא, ואשמח להבהיר. ככותבת קורות חיים, נתקלתי ונתקלת לא אחת במשפטים כמו "תמחקי את זה", "תורידי את זה", "את זה כדאי להסתיר". גישת הביטול כלפי פרטים שעשויים להועיל ודווקא גריעתם מהמסמך עשויה אף להפחית מערכו, ובהמשך נסביר למה, מאד צורמת וזו מגיעה מצדם של מועמדים, מגייסים ומפי מועמדים שנאמר להם לעשות כן, במהלך סדנאות כאלו ואחרות.

אז הנקודה הראשונה שכדאי להפנים והיא כמגדלור לעניין ההשמטות מקורות החיים, האם כן או לא, היא כי אדם הנו יצור מורכב. אנו לא טמפלט משום מבחינה שהיא: רגשית, מקצועית, אנושית. אף קורות חיים אינם מושלמים אם כי משופרים, משודרגים, ערוכים, מסודרים בצורה כזו שתציג את המועמד באור הטוב ביותר עבורו, כדי להגדיל את סיכוייו בשוק העבודה. אולם ודאי כי להשמיט פרטים שעשויים לסייע, כל שכן כאלו שעתידים להתגלות עם כניסתו לתפקיד, היא תופעה הנובעת מפחד להתמודד ומחוסר ביטחון עצמי ואמונה ביכולות המועמד להצליח, בהיותו אישיות מורכבת, כבן אדם.

שנית, הבחירה להסיר מידע נלקחת לאחר התבוננות ומחשבה, לפחות מצדי. גם משהו שהוא לכאורה מובן מאליו כי עדיף להוריד, כדאי לחשוב עליו כמה דקות, אפילו "לישון על זה", ואז להחליט, כי הרווח הטמון באינפורמציה הוא עצום. כלומר, לא רק שעצם ההשמטה אני דווקא מעלה את רמות החשד של המגייס, משום שזה פיתח חוש ריח מפותח ואם משהו נראה לו חסר, הוא יתאמץ לבודקו ולא ינוח ולא ישקוט עד שירגיש את התחושה כי הפזל הושלם. אלא גם, כי החוויה של המועמד בתוך אותם פרטים שאולי נבחר להסיר ואולי רק ננסח אותם אחרת, היא גורם שעיצב את האישיות שלו, פיתחה אצלו מיומנויות רכות שלא היה זוכה להן לולא אותו ניסיון חיים, ואף הייתה נקודה מחוננת בחייו שהביאה אותו להחלטה לעסוק בתחום או לבחור בעולם התעסוקתי המסוים הזה ולכן הוא הרבה יותר ממועמד ראוי – הוא מועמד מצוין! שמעתי מגייסים שאומרים "אני לא רוצה מישהו שבוער בו לפתוח סטארט אפ. מעדיפה מישהו שסימן וי על המטרה הזו, גם אם נכשל בה באופן גורף." ולכן, עדיף במקרה זה שלא להשמיט ניסיון שכזה גם אם כשל וגם אם היה מספר חודשים מועט.

גם בבואנו להתבונן בעניין ההסתרה – הרי היום הכל כל כך גלוי, וניתן לראות אנשי קשר משותפים ולהכיר רבות על המועמד דרך הרשתות החברתיות. מה גם שכעבור זמן בארגון, נוצרות חברויות ומתגלות עובדות נוספות לגבי עברו התעסוקתי של העובד, דברים שלא בהכרח צוינו בקורות החיים. נכון לעשות כן כמובן כאשר מדובר בפרטים בלתי רלוונטיים – שכן נהוג ללכת מעט יותר מעשור אחורנית, ואין אנו נדרשים, בדרך כלל, למעבר לכך, בפרט כשהמועמדים הם בשנות ה- 30 וה- 40 לחייהם. הרי העבודות הקודמות לגיל זה, מעבר לעשר שנים אחורנית, הן סטודנטיאליות, זמניות או חלקיות או פשוט חסרות חשיבות מבחינת הדרישות למשרה עליה מתמודדים.

סוף מחיקה במחשבה תחילה

מניסיוני בתחום יש צורך בהכרה מצד גורמי גיוס, כי יש להודות (הן מלשון הכרת המציאות והן מלשון הודיה אם תרצו) על המורכבות ועל מה שמכונה "בעייתיות מסוימת" הקיימת בכל מקרה בקורות חיים, משום שלכל אחד יש סיפור. בין אם זו חופשת לידה ארוכה, נסיעה לחו"ל, משך אבטלה משמעותי לצורך טיפול בבן משפחה, או חוסר מזל במציאת עבודה, עדיף לראות את זה עכשיו מאשר להאמין שהכל מושלם וכעבור מספר שבועות או חודשים לגלות כי אין בכך ממש.

זה לא אומר שצריך לכתוב הכל וכמובן שנדרש תהליך חשיבה מעמיק מה להכניס ובפרט כיצד. אך מוטב כי מועמד יגלה כנות וישדר פתיחות ויושרה בריאיון וכך ירשים באופן טבעי ואנושי, מאשר יהיה עסוק בהסתרה ובתיאור מצג שווא.

זה בסדר לעשות תואר שני בארבע שנים במקום בשנתיים כי בתוך כך היתה גם חתונה וגם עבודה במשרה מלאה. הקיבעון הזה כי תואר שני אורך כשנתיים אינו רלוונטי ולא מצדיק שינוי מיותר בשנים בקורות החיים.

נקודה נוספת שחשוב להבהיר היא כי הרצון להסתיר או להשמיט פרטים מקורות החיים נובעת לא אחת מהתנהלות פחות נעימה ואחראית של מגייסים כלפי מועמדים. עם כל הרצון הטוב, בעלי המקצוע מעוניינים לבדוק את כל העובדות עד כמה שניתן. אך לפעמים הדבר גובל בשאלות חודרניות מדי. כך למשל, אדם שלא מציין שירות צבאי יכול להסתבר כמי שכן שירת והתנדב אך מנסיבות משפחתיות נאלץ לעזוב, ולהיפך, מי שכתב כי שירת שנתיים ולא ציין את זמן השירות האמתי שלו, שאגב היה כך עקב פציעה שלא אפשרה לו להמשיך, אינו מעוניין לשוחח על הנושא בצורה מעיקה. לאחר מכן, יבקש מאתנו, כותבי קורות החיים כי נציג שלוש שנות שירות אף על פי שזה לא נכון! לשאלתנו מדוע הוא יאמר כי "חפרו לי על זה. די. לא מוכן!"

להבין כי אם משהו לא עונה לתבנית שקיבענו בראש, זה לא בהכרח כי אינו מתאים אלא משום שהמציאות הרבה יותר רבודה מפלקט דרישות אחריו יש למלא. הלחץ הנורא להעביר למעסיק את המועמד ההולם ביותר, וחוסר הפשרנות מצדו או אי נכונותו להתגמש, אלו נושאים שיש להתמודד עמם כפי שלכל תפקיד יש את האתגרים שלו ואפשר למצוא דרך חכמה ונבונה לפעול בסיטואציות מהסוג הזה. אכן הגורם המזמין הוא בעל המאה והדעה, אך אמרה זו לא בהכרח מקנה לנו את הלגיטימציה לערוך תחקיר פולשני שמעיב על תהליך המיון עבור המועמד ומשאיר בו טעם מר ורושם שלילי כלפי המגייס, כלפי חברת ההשמה, כלפי דרך האבחון וכלפי הפירמה אליה מיועד.